ובנוגע לשאלתך בפירוש השבועה שלא יעלו בחומה[1],
אפרש לך אי"ה תכף אחר חג הפסח.
ועל האנשים המקללים נאמר (ישעיה מט,
יז)
"מהרסיך ומחרביך ממך יצאו", רחמנא ליצלן. ולא כדאי לי כעת אפילו לחשוב
עליהם, כי האמת יורה דרכו. והבעל דבר יש לו דרכים לגשת לכל אחד ואחד באופנים
אחרים. ... אל תדבר עמהם ואל תתחבר עמהם, כל זה נובע מזה שאינם רוצים לראות את
מומם עצמם, ולכן הם מחפשים עבירות אצל אחרים, ואם היו לומדים את תורת הנסתר, התורה
מצרפת ומזככת האדם להסתכל על עצמו ולהתבונן על מה הוא חי ולאיזה תכלית ברא אותו
הקב"ה, ואז אין לו מקום לראות רע אצל השני.
ואנו יכולים לברך ולומר "ברוך אלקינו שבראנו לכבודו
והבדילנו מן התועים האלה", שהם רחוקים מתשובה יותר מהחוטאים רחמנא ליצלן. כי
החוטא ויודע שעשה חטא, כשבא לו איזו התעוררות הוא מודה ועוזב וירוחם, אבל אלה הם
צדיקים בעיניהם ה' ישמרנו.
ואכתוב לך מה שאמרתי בשם גדול אחד, לאחד שאמר לו על איש
שדיבר עליו רע, ושאל אותו למה לך להלשין על יהודי, ענה לו שמצוה לקברו כי הוא פושע
ישראל, אמר לו, ישנה ראיה מן התורה שאין זה מצוה לקבור איש ישראל, כי ביציאת מצרים
כתוב (יחזקאל טז, כב) "ואת ערום
ועריה" ואמרו חז"ל[2] ערום מן המצות. וכתוב (עי'
רש"י שמות י, כב) שבשלשת ימי אפילה מתו הרבה רשעים מישראל שלא
רצו לצאת ממצרים, והחשך היה כדי שהמצרים לא יראו איך שמקברים את הרשעים מבני
ישראל. ואם תאמר שמצוה היא לקבור רשע מישראל, איך אמרו "ואת ערום ועריה"
- שבני ישראל היו ערומים ממצות, הלא בשלשת ימי אפילה קברו הרבה רשעים. אלא משמע
מכאן שאין מצוה לקבור איש ישראל בשום אופן.
אסיים ואומר שלום, ותחוג את חג החרות בדיצה ושמחה ושנזכה
במהרה לצאת מאפלה לאור גדול.
יהודה צבי
[1]
בגמרא כתובות קיא,
א: "ג' שבועות הללו למה, אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקב"ה
את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את העובדי כוכבים שלא
ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי".
[2]
ראה מכילתא (בא פרשה ה): "ואת ערום
ועריה" וגו', ערום מכל מצוות'.