שאלת פירוש
בהקדמה לתלמוד עשר הספירות אות י', את המילים "אמנם לא נשאר כן"[1], וכן איך משמע בזהר שבזמן עתיד לבוא, הוא אחר גמר הזדככות
גופם.
ההקדמה לתלמוד
עשר ספירות הוא עמוק מכל עמוק, וצריך להתעמק בדברים. כי יש להבין, בתורה כתוב (בראשית
א, ג) "ויאמר אלקים יהי אור, ויהי
אור". לפי הפשט הכל נאמר בעולם הזה, בא הזהר הקדוש ואומר "יהי אור לעולם
הזה, ויהי אור לעולם הבא", ואם כן הרי לא נתקיים האמירה של השי"ת
ח"ו, כי השי"ת אמר יהי אור לעולם הזה, ולבסוף נעשה האור לעולם הבא ולא
לעולם הזה. לכן בא מרן זצ"ל ומפרש את דברי הזהר, שמקודם, בעת שהשי"ת אמר
"יהי אור", נעשה תכף אור בעולם הזה, "אמנם לא נשאר כן", כי
אחר כן נגנז האור לצדיקים לעתיד לבוא.
ואם תשאל הרי
נמצא שנשתנה התהוות האור ממה שאמר השי"ת, כי השי"ת אמר יהי אור לעולם
הזה, וזה נעשה לעולם הבא ולא נשאר בעולם הזה. אל תאמר כך, כי גם המשמעות לעולם הבא
וגם לעתיד לבוא, אין הפירוש כפי הפשוט שזה אחר המיתה ויציאת הנשמה מן הגוף, אלא
העוסקים בתורה ובמצוות לשמה זוכים בחיים חיותם בעולם הזה לאור הגדול ההוא, ולמה זה
נקרא עולם הבא או לעתיד לבוא, היינו אחר הזדככות גופם בדרכה של תורה, שאדם נולד
בבחינת עייר פרא אדם יולד, ועל ידי הזיכוך בתורה ומצוות שניתנו לצרף את ישראל זוכה
בכל פעם להארות עליונות, כמו שכתוב בזהר משפטים (אות יא): אדם כשנולד נותנים לו נפש בהמה מצד הטהרה, זכה יותר נותנים
לו נשמה, עיי"ש.
ומביא ראיה על
זה שאפשר לו לאדם לזכות בחיים בעולם הזה להאור הגדול הגנוז לעולם הבא, מאמרם
ז"ל (ברכות י, א) "כי הוו מפטרי רבנן מבי רבי אמי ואמרו לה מבי רבי חנינא
אמרי ליה הכי עולמך תראה בחייך וכו'". ועיין בהקדמה זו באות ע"ו פירוש
מאמר זה באריכות.
ואתה צריך
להעמיק ולבקש ממי שהחכמה שלו שיחנן אותך דעה בינה והשכל (עיין במסכת
נדה דף ע, ב[2]), ואז תזכה להבין, כי לא ימנע הטוב מהולכי תמים.
[1]
זה לשונו שם: "וזהו שאמר בזהר (בראשית דף ל"א ע"ב) על הכתוב
"ויאמר אלקים יהי אור" – "יהי אור לעולם הזה ויהי אור לעולם הבא".
פירוש, כי מעשה בראשית בצביונם נבראו ובכל קומתם נבראו, כמו שאמרו חז"ל,
דהיינו בתכלית שלימותם ותפארתם. ולפי זה, האור שנברא ביום א' יצא בכל שלימותו,
הכולל גם חיי העולם הזה בתכלית העידון והנועם, כפי השיעור המתבטא בהמלות יהי אור.
אלא כדי להכין מקום בחירה ועבודה, עמד וגנזו לעתיד לבא, כדברי חז"ל. ע"כ
אמרו בלשונם הצח "יהי אור לעולם הזה". אמנם לא נשאר כן, אלא "ויהי
אור לעולם הבא". כלומר, שהעוסקים בתורה ומצות לשמה זוכים בו רק לעתיד לבא,
שפירושו בזמן העתיד לבא אחר גמר הזדככות גופם בדרכה של תורה, שכדאים אז לאור הגדול
ההוא גם בעולם הזה, כמו שאמרו חז"ל "עולמך תראה בחייך".
[2]
'מה יעשה
אדם ויחכם, אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה, אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם,
אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, תני ר'
חייא משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו ומשגר לאוהביו ממה שלפניו מאי קמ"ל
דהא בלא הא לא סגיא'.