תוכן

יד) ועוד סיפר בזה המכתב, כי לא ע"ד טבע נתרפא, ולכן גנז ספר רפואות, כי ידוע הוא לרופאים, כי מן חולי השחין הוא תכלית עפוש הדם החם והשחורה, כי הוא דם הנפסד בגוף, ומרוב חמימותו והפסדו יתהוה לשחין פורח אבעבועות. א"כ יהי ג"כ רפואתו בדברים נגדיים, דברים קרים ולחים, ומשקים קרים נאים. א"כ התאנים המעופשים בדבלה, שהוא טבעה חם ומעפשת יותר דם הנגעים, ואין זה מקומה, א"כ לא היה בדרך טבע זאת הרפואה. ולכן הראה לדורות זה המכתב, כי לא יתהלל המתהלל מן הרופאים הבקיאים, כמר ארסט"ו ואבוקר"ט תיפח רוחם. כי לא יאמרו שכח ידיעתם היא המושיע אותם, כי בודאי כשרוצה ה' את יריאיו ולמיחלים לחסדו, הוא יגאלם וירפאם עד עת בא דברו. כי רפואות הצדיקים אינם ע"ד טבע, כי אם ע"ד נס, אפילו בדברים הנגדיים בו יתרפא, כמו שאירע לחזקיהו. ולכן גנז ספר רפואות, שאל ישעו בדברי שקר. ולכן שמו במכתב, למען יעמוד ימים רבים.