תוכן

יב) וז"ש בפסוק האחר, כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה וכו', אומר על ענייני התפילה והשירים ותשבחות, שהיה אומר לבוראו. ועכ"ז היה ירא, ומתפלל על המקטרגים ועושקים אותו, ועל האורבים שיש בדרכים, שהם בחזקת סכנה, בעלות נשמתו לראות לפני ה' צבאות. וז"ש דלו עיני למרום, בתפילה ותחנונים. ורוצה שיבטיחו השי"ת מהם, ויתן לו ערבון על זה. וז"ש ה' עשקה לי ערבני, כי לא הי' בוטח בצדקתו. ואמר מה אדבר, וא"ל והוא עשה, ר"ל. אין לי מצח להרים ראש ואין לי פה לדבר, כי מה אדבר ומה אצטדק מפני חטאתי, אחרי שקודם בואי לעולם אמר לי, הוא צוני על מצות פריה ורביה לקיום המין, כי לשבת יצרה, וזאת הוא התכלית לבא בעולם. א"כ מה אדבר, כי אין לי פה לדבר, אחר אשר אמר וצוני על זאת המצוה. וא"ת אתה מרדת ברבך, א"כ מה היתה כוונתך על זה המרד. השיב ואמר, והוא עשה, ר"ל, בהיות שהוא היה סיבה וחשב מחשבות שיצאו ממני בנים שלא כהוגן, בנים משחיתים עזבו את ה' וכו', כי בוגדים בגדו, והוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנו, א"כ הוא עושה. ולכן תכלית מחשבותי היה למנוע זה הפרי מן העולם, כי נפשי חשקה בתורה, ובה אדבק, כי היא עץ חיים למחזיקים בה, והעולם יתקיים ע"י אחרים. ובראותי תוקף החולי, וכי רע בעיני ה' מה שעשיתי, והחסיר שנותי, ואמר לי מת אתה ולא תחיה, וז"ש אדדה כל שנותי על מר נפשי. ועתה בתשובה ותוקף החולי וצער הייסורים, אקוה ואבטח בו שיחייני וירפאני, וכל השנים שהיה לוקח ממני בתוקף הדין, עתה בכח התשובה ישיבו ויחיו.