תוכן

ח) ונחזור לענין המכתב הזה, שעשה להודיע לדורות הנס הגדול הנעשה עמו, שאל יתיאש אדם מן הרחמים, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו כי בכח התשובה שעשה, לא די שנתבטלת הגזרה ונמחל לו, אלא שהוסיפו לו חינא וחסדא ורפואה וחיים טובים, ככתוב. ולכן היה המכתב הזה, להודיע לדורות את מעשה ה', כי נורא הוא, וימינו פשוטה לקבל שבים בכל לבבם. ופירוש מ"ש בחלותו ויחי מחליו, ר"ל בחלותו, כלומר שהתפלל, כמו ויחל משה, ר"ל בהתפללו אל ה', אז ויחי מחליו. ובפסוקים האחרים, מספר מה שאירע לו בחליו, והודעת חטאו, וכי הוא היה סיבה לחולי זה. ולזה אמר בכל מקום, אני אמרתי לא אראה יה וכו', כי בחטאו שהוא בדמי ימיו חשב שילך בשערי שאול, דכתיב בשערי שאול פוקדתי יתר שנותי. ואמר הרב זלה"ה, כי בדמ"י רמז מנין שנותיו, כמספר בדמ"י ימי, שהם נ"ו שנה. ורמז שערי שאול, ולא אמר שאול ממש. על כי ידוע שיש מקום הנקרא חצר מות, בין שערי גהינם לג"ע, ומי שלא עסק בפריה ורביה יושב שם, ואפילו שיהיה צדיק גמור ולכן יושב בשערים לא נכנס לגהינם, להיותו צדיק. והתורה ג"כ מגינה עליו, כמו מעשה של אלישע אחר, שהתורה הגינה עליו, ואח"כ ר' מאיר תלמידו הכניסו. ובהיותו חסר פריה ורביה, לא יניחוהו ליכנס לג"ע. וכן חזקיהו חשב, כי בהמנעו מפריה ורביה, ישב בשערי שאול הנזכר, ולא יכנס לא לג"ע, ולא לגהינם הנקרא שאול. ולכן מי שאין לו בנים קרוי מת. א"כ הוא היה סיבה שיפוקדו יתר שנותיו, וג"כ אחרי מותו ילך חוץ לפרגוד כנזכר, ולא יראה י"ה בארץ החיים, ולכן ג"כ שם נקרא מת. ולכן נאמר לו כי מת הוא בעה"ז, ולא יחיה בעה"ב ח"ו. ואמר י"ה בארץ החיים, שהוא מקום דלא פסיק זווגיהו למעבד תולדין לעולם. ועוד שלא יביט אדם עוד, ר"ל, לבא לפני אדה"ר, כי הוא קיים המין האנושי. ויתבייש לפניו, בהיותו כי מנע הזיווג וחדל לעשות פרי, והיה עם יושבי חדל כדי לעשות יישוב וקיום במה שחטא, ע"כ הודאת חטאו. ולכן אמר אני אמרתי ללמד לדורות, שעם שהיה צדיק גמור, והיה ניצוץ המשיח כנזכר, עכ"ז לא סמך על צדקותיו כדי שיצילוהו מרעתו. ויחשוב, כי הקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה. ועתה מכאן ואילך מספר מקצת שבחיו, ועכ"ז לא בטח בהם שיצילוהו, ובזה הפסוק גילה היותו ניצוץ המשיח.