תוכן

ה) ובהיות שלא אמר שירה, היה בוכה על זה השלום, ואמר הנה לשלום מר לי מר, עד שבסוף אמר אם שלום ואמת יהיה בימי. ובזה נתרצה, והבן. נראה מכאן שהיה ניצוץ משיח, ובראות כי הארץ אמרה שירה, כי מכנף הארץ זמירות שמענו, כדי לתת צבי לצדיק שהוא חזקיהו, וכראותה כי בגד בוגדים בגדו, שהם הבנים הבאים אחריו, כמו מנשה ואמון בהכעיסם את בוראם, אז אמר רזי לי רזי לי וכו', כי חלש כחה ותתן רזון לנפשה. וכן הוא ג"כ נחלש כחו, ואמר הנה לשלום מר לי מר, ר"ל, שראה שיצא מזה השלום והזיווג עם אשתו, ב' בנים חטאים לה' מאד, והם מנשה ו' רבשקה. ר"ת מ"ר, ועליהם היה מר לו מאד. ולכן אמר ב"פ מר לי מר, והבן. ולזה לא היה רוצה לפרות ולרבות, וראה כי הלבנה היתה הלוך וחסור מרחבעם בן שלמה, והוא היה מלך אחד עשר, וראה כי הלבנה בי"א מדריגות מימי חסרונה, ואם ח"ו תלך הלוך וחסור עד צדקיהו כמו שהיה בעונות, כי בגד בוגדים בגדו ואת עיני צדקיהו עור, ע"כ שמש וירח קדרו וככבים אספו נגהם, ויחרב הבית וילכו בגלות. ולזה היה קשה בעיניו להוליד בנים, כי היה רוצה שיעמוד הירח באור זה המועט של עשר מדריגותיה, ולא תוסיף עוד להיותה חשכה, כי לזאת הסיבה יהיה הוא משיח וסנחריב גוג ומגוג. ובהחזיקו מחשבתו בזה, ולא ידע כי מדת הדין היה מקטרג על שלא אמר שירה, ויצאת בת קול ואמרה בוגדים בגדו, ועכ"ז לעשות פרי צדיק, עד שחלה את חליו אשר ימות בו, כי א"ל ישעיהו כי מת אתה ולא תחיה, ולא יראה י"ה בארץ החיים, כי משם ינידוהו. ולא די לו שלא יהיה משיח להחיות מתים, אלא שימות ג"כ הוא בחצי ימיו. ודייק מ"ש מת אתה ח"ו, לא די זה, אלא שלא תחיה, ר"ל תחיה אחרים, והבן. וכל זה, על שנמנע לישא אשה ולמנוע הזיווג של מעלה, פרי צדיק ממנו, עד שמתוך החולי התפלל ושב אל אלהיו בחזקה, ואמר בתפלתו כי סיבת מה שלא נשא אשה, לא היה ח"ו כדי להפריד אלוף, וזיווג עליון, כי בודאי בתפילתו היה מכוין לסמוך גאולה לתפלה, דכתיב והטוב בעיניך עשיתי, ולכן הסב פניו אל הקיר, על עסקי קיר קטנה להעלותה עד מקום הי"ש, שהוא קיר גדולה.