ב"ה, יום
ב' לחודש א'ויבי י'שובו י'בושו ר'גע תפארת שבתפארת תשכ"ח תל-אביב
כבוד ידיד ה'
ותורתו מוקיר ורחים רבנן ותומך אורייתא כש"ת מוה"ר
יואל הכהן שליט"א עם כל המשפחה ברכת ה' עליכם תמיד.
כעת אכתוב לך
בזה ששאלת במה שאומרים בבריך שמיה דמארי עלמא "לא על אנש רחיצנא" וכו' (זוהר ויקהל אות רכה).
הענין הוא, כי אין לבטוח רק בהשי"ת לבדו, והצדיק הוא הצנור שעל ידו בא השפע
לעולם. ואלה הדבוקים בהצדיקים, הם הקרובים אל השי"ת על ידי הצדיק הממשיך להם
השפעתו ית' לפי הכלים שלהם.
ואכתוב לך
סיפור שהיה אצל המגיד מקוזניץ,
שבאה אליו אשה ובעלה שהיו צריכים לישועה, והאשה אמרה להמגיד: רבי, רק אתה יכול
להושיע לנו, ולא נזוז מכאן עד שתבטיח לנו את הישועה. הרבי שאל אותה: כמה את מוכנה
לתת דמי פדיון. אמרה לו: 2 רובל. זה הי' סכום חשוב אז. ענה לה המגיד: לא, זה לא בא
בחשבון, עד שלא תתני מאה רובל לא אבטיח לך כלום. האשה התחילה לעמוד על המקח
והוסיפה עד 10 רובל, והמגיד בשלו, רק מאה רובל בלי לוותר על פרוטה. הזוג יצאו לחוץ
להתייעץ ביניהם, כי מאה רובל הי' הון רב, ולא הי' להם מאיפה להביא את הכסף. נכנסו
חזרה עד שהסכימו לשלם סך חמישים רובל, המגיד לא רצה לשמוע, אמר: אתם רוצים שאני אבטיח
לכם ישועה, זה צריך לעלות מאה רובל לא פחות. עד שהאשה התרגזה ואמרה לבעלה, בוא נלך
הביתה, הישועה תבוא לנו מהשי"ת בלי הבטחתו של המגיד. אז אמר להם המגיד: כעת
אני אבטיח לכם הישועה רק בעד השני רובל שרציתם לתת לי בתחילה.
ואמר המגיד
זצ"ל: ראיתי שאין להם שום בטחון בהשי"ת, רק בי, ולכן חשבתי איך לגלות
להם שאני רק שליח, והישועה היא בידי השי"ת ולא בידי, ואחרי שהתרגזה האשה
ואמרה לבעלה נלך הביתה, והשי"ת יעזור לנו בלי המגיד, אז כבר הסכמתי להיות
השליח להמשיך להם הישועה. ולכן אין לבטוח רק בה'.
ומה שכתוב (משלי יג, יד):
"תורת חכם מקור חיים", זהו גם כן הקב"ה שהוא נקרא "חכם",
עיין בספר התקונים אות ט"ו בדף קצ"ד כתוב "אנת חכים ולאו בחכמה
ידיעא". ולכן אמרו חז"ל (ברכות
ז, ב): "גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה", שלכאורה קשה
להבין איך יכול השמוש להיות גדול יותר מהלמוד. התשובה היא, כי השמוש להצדיק גורם
דבקות להצדיק, ועל ידי הדבקות עם הצדיק יכולים לזכות לקבל גם מחשבותיו של הצדיק
הדבוק תמיד בהשי"ת, מה שאין כן על ידי הלמוד שהאדם לומד בעצמו, הוא מקבל
בכלים שלו עצמו[1].
נא להודיע לי
אם הדברים מובנים לך, והעיקר הוא רוב המעשה. ויש להתחזק להרבות בלימוד תורת הסוד
ובהפצת הספרים, וה' יגמור בעדינו ונזכה במהרה שימלא כבוד ה' את כל הארץ במרה
בימינו אמן. המאחל לך ברכות והצלחות.
יהודה צבי
הנך מודאג מאד
שהדברים לא הולכים. לדעתי לא כדאי לדאוג כל כך על עניני החומר, שהרי אינם קיימים
לנצח. ויותר טוב שכל דאגתך יהיה בעניני התורה שהיא עומדת לעד. ותקיים מה שאמרנו
כבר בבחינת "הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד" (ישעיה יב, ב). וישועת ה' היא
בסוד הכתוב "לה' הישועה על עמך ברכתך סלה" (תהילים ג, ט). ואז תזכה
לברכת ה' גם בפרטות עד שימלא כבוד ה' כל הארץ.
[1]
עי' במאמר לסיום הזוהר לבעל הסולם: "ובזה תבין מה שאמרו חז"ל
"גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה שנאמר: 'פה אלישע בן שפט אשר יצק מים
ע"י אליהו', למד לא נאמר אלא יצק", שלכאורה תמוה איך מעשים פשוטים יהיו
גדולים מלימוד החכמה והדעת. ובאמור מובן היטב, כי השמוש ששימש לרבו בגופו ומאודו
ע"מ לעשות נ"ר לרבו מביאהו לדביקות ברבו, דהיינו להשוואת הצורה, ומקבל
עי"ז ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, בסוד פה אל פה שהיא דביקות רוחא ברוחא,
שעי"ז זוכה להשיג רוממותו ית' בשיעור שתהפך ההשפעה לקבלה להיות לו חומר דלק
מספיק למסי"נ ומאודו עד שיזכה לדביקות בהקב"ה כנ"ל. משא"כ
לימוד התורה אצל רבו, כי היא מוכרחת להיות לתועלת עצמו, ואינה מביאה לידי דביקות
והיא נבחנת מפה לאוזן, באופן שהשמוש מביאו להתלמיד מחשבותיו של רבו, והלימוד רק
הדבורים של רבו, ומעלת השמוש גדלה על מעלת הלימוד, כשיעור חשיבות מחשבת רבו על
הדיבורים של רבו וכחשיבות פא"פ על מפה לאוזן. אמנם כל זה אמור אם השימוש הוא
ע"מ להשפיע אליו נ"ר אבל אם השמוש הוא לתועלת עצמו ששמוש מעין זה אינו
מסוגל להביאהו לדביקות ברבו, ודאי שהלימוד אצל רבו חשוב יותר משמושו.