ב"ה, ח"י אלול תשי"ד
כתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים גמורים לאלתר לחיים
טובים
לכבוד ידי"נ הרה"ג ר' אברהם
אשכנזי
אור ה' עליו יחי'
אחר דרישת שלומו הטוב, ראשית הנני להודיעך משלום כ"ק
עט"ר מרן האדומו"ר שליט"א, שישנו שינוי לטובה
בע"ה על המחלה של דלקת הפרקים, ורואים את זה בישיבתו ובהרמת הידים, רק יש לו
חום מעט יותר משלושים ושמונה כעת, והד"ר לובקע אומר שאין דבר וככה יתרפא
בע"ה.
ביום ג' שבוע זו היה לנו אסיפה, ומסרנו עוד פעם פתקא עם
פדיון נפש שכל אחד נתן לירה אחת, ורשמנו אותך ואת ר' מנחם נ"י,
ומסרתי הכסף 2 לירות, על דרך 'זכין לאדם שלא בפניו' (כתובות יא,
א).
כעת בענין השאלות בהלימוד, כמה פעמים דברנו לא לערבב את
הדברים ותמיד לשאול על דבר אחד לבד, כי הענינים כל כך מקושרים ומאוחדים, ואם
שואלים שני דברים ביחד קשה מאד להסביר מה.
שאלה א'. מה שייך תקון באור הזך מהרשימו שנשאר באצילות ולא
נפל לבי"ע[1].
התשובה: כי ענין הסתלקות האור מהכלי שזהו השבירה
נוהג גם באור וגם בכלי, על דרך מיתת האדם שמסתלקת הנשמה מן הגוף, אי אפשר לומר שרק
הגוף מת, אלא אנו אומרים: האדם שהיה כלול מגוף ונשמה ביחד מת. וכשיחזור לתחיה,
היינו עוד הפעם חוזרת אותה הנשמה לאותו הגוף, נאמר ששב לתחיה.
ומה
שאנו אומרים אין מיתה באורות, היינו כי האורות מסתלקים לשרשם ואין להקליפות אחיזה
בהם. ואם פעם נראה מן הלשון שיש להם כן אחיזה באורות, הכוונה שהכלים כל כך משוקעים
אצלם שעי"ז אי אפשר להאורות לחזור ולהתלבש בהכלים. על דרך גלות מצרים שהיא
הקליפה כנגד הערף שלא נתן שאור הראש יתפשט לגוף (בשער הכוונות
של פסח[2]), ולכן תקון הכלים והאורות בא בפעם אחת באופן שאי אפשר לומר
מי קודם.
שאלה ב. ההסבר של גו"ע ואח"פ ברשימה שאינו פרצוף.
התשובה, הרשימה היא סוד "שימני כחותם על לבך" (שיר
השירים ח, ו), שמה שיש בהחותם יש בהנחתם ולא חסר אף משהו. וזהו מבואר
בתלמוד עשר ספירות שיעור ד' פרק ב' (אות ב').
שאלה ג'. הסוד של עליית ה' תתאה לעינים.
הסוד הזה מתגלה על ידי מצות צדקה, ועיין בהקדמת ספר הזהר דף
ר"ד אות י"ג פקודא תשיעאה למיחן למסכני. וכשנתראה פנים אל פנים נאריך
בכל הדברים.
ידידך עוז המצפה לשמוע ולהשמיע כל טוב.
יהודא צבי
דרישת שלום וברכת שנה טובה לידידנו ר' מנחם איידילשטיין הי"ו
[1]
גדרו של אור הזך שברשימו מבואר בתלמוד עשר הספירות (חלק י' הסתכלות פנימית אות
ד'): "כי כל מה שיש שם מבחי' ג"ר, נקרא אור הזך שברשימו, והוא נשאר
בהכרח באצילות, כי אור שיש בו משהו מבחינת הארת חכמה לא יוכל לירד למטה מגבול הקו,
שהוא בחינת הסיום של הפרסא מבין אצילות לבריאה. אלא רק אור העב של הרשימו, שהוא בחינת
אור חוזר, ובחינת אור חסדים, הוא שיכול לירד עם הכלי לבי"ע, משום שעל אור
חסדים לא היה צמצום, כנודע".
ושם (אות ז') מבאר בעל הסולם את דברי
האר"י ומסכם: "ואע"פ שעיקר מקבלי התיקון הם בחינות הניצוצין,
כנ"ל. עכ"ז גם ב' הבחינות האחרות, שהן : הרשימות, דהיינו אור הזך
שברשימו שנשאר באצילות. גם הכלים, שהם בחינת או"ח, דהיינו אור העב שנשאר למטה
מכל הכללות דע"ס, וכן הכלים ישנים דס"ג, ששמשו בז"ת דנקודים וגם הם
נפלו לבי"ע. הנה גם הם צריכים לאותם ב' התיקונים הנ"ל. באופן שג' בחינות
צריכים תיקון, שהם נקראים בדברי הרב : אורות, ניצוצין כלים. שאור הזך שברשימו
הנשאר באצילות, נקרא אורות, ואור העב שברשימות שירדו עם הכלים, הן נקראות ניצוצין,
וג' הם הכלים כנ"ל".
ועל כך נסובה שאלת הרב אברהם אשכנזי
לרבינו, מדוע אור הזך הנשאר באצילות, צריך כלל תיקון.
[2]
עי"ש דרוש ט': "היו המצריים ופרעה מלכם נאחזים במקום העורף אשר באחורי
הגרון ולכן היו משעבדים לבני ישראל בגלות, כי לא היו החסדים מתפשטים בגופא
דז"א הנקרא ישראל ולא היו מאירים להם".