[1] ע"פ אדרא רבה אות קנה: במקום שיש טרחה, שורה שם הסטרא אחרא.

עי' באגרות הסולם אות סז שם מרחיב בביאור הענין: "ובזה תבין בפשיטות דברי הזוהר אשר באתר דאית טרחותא תמן אית סטרא אחרא, בגין דאיהו הוא בגריעו, וכל עובדין דילה הוא בגריעו וכו' ע"ש. והוא כי מי שזכה לאמונה שלמה הרי היהיה משמש אצלו בהוה ממש, דאי לאו הכי לא נקראת שלימה. על דרך משל, אם אדם נאמן מבטיח לי דבר מה, אז הריני כאילו קבלתי תיכף על יד, ואם אמנם חסר מהרגשתי איזה שיעור, כלומר, שאני מרגיש אז שהיה נעים לי יותר אם הייתי [מקבל] באמת תיכף על יד, אם כן נחסר לי זה השעור ממש באמונתו בו. והבן לי מאד.

ונמצא מובן מאליו, אשר אדם צדיק שזכה לאמונה שלמה בשיעור שאמרו ז"ל "נאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך", בהכרח שמרגיש בכל קורטוב וקורטוב של כאב טרחתו את תשלומיו שמקבל מהשי"ת. ואע"פ שעדיין לא קבלם בהווה, אמנם בשביל זה מאירה לו אמנותו בשלמות, באופן אשר הנתינה בעצמה, אין לה מקום להוסיף עוד אפילו חלק היותר קטן של ניחא דרוחא. כי אם היתה הנתינה חשובה מעט מן ההבטחה, ואפילו שיהיה בתכלית הקטנות, א"כ עדיין לא הגיע לסופה של האמונה... ובזה מובן דברי הזוהר, דבאתר דאית טרחותא אית תמן ס"א, ואין הקדושה שורה אלא בשלימו וכו', ע"ש. שהרי סימן מובהק הוא, אם הוא זכה להיות דבוק בקדושה, בהכרח שזכה לאמונה שלמה, ואם כן הרגש הטרחא והיגיעה מנין לו. אלא בהכרח שהס"א שורה עליו, כי אין אמונתו שלימה, וא"כ, בהכרח שהוא מקבל הרגשים של צער, שאז נקרא רשע". עכ"ל.