ב"ה יום ב' ג' לחודש מנחם אב תשי"ד
שלום וברכה וכל טוב לכבוד ידי"נ הרה"ג ר'
אברהם אשכנזי שליט"א
אחר דרישת שלומו הטוב באהבה רבה ואהבת עולם.
מסרתי ביום ו' עש"ק את המכתב ששלחת לכ"ק
מרן האדומו"ר שליט"א, ושם אותו בצד, כי הי' עסוק בהכתבים שלו כדרכו
בקודש. אמרתי לו, שאתה מבקש שאכתוב לו את מענה קדשו על המכתב, אז לקח את המכתב פעם
שנית וקרא אותו בשלימות. ואמר לי כך, כי אתה יש לך עגמת נפש מזה ששמעת ממנו אשר כל
זמן שאדם מרגיש יסורין איננו בקדושה.
ואמר לכתוב לך, שאין אתה מבין דבריו באמת, כי המדובר הוא רק
בקדושת שבת, שבשבת אין שום טרחה. ועל זה איתא בזוהר הקדוש[1]
דב'אתר דאית טרחותא אית תמן סטרא אחרא'. אבל לזכות לקדושת השבת צריכים דוקא לטרוח,
ו'מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת' (עי' זוהר בראשית א'
אות קלא),
והטרחה היא בעת שישנם יסורים, ועל זה אמרו חז"ל (ברכות ה, ב) ששאלו חביבין
עליך יסורים.
ואמר עוד, שזה מרומז בפסוק (בראשית יא,
כז)
"ויולד תרח את אברם בנו", היינו איך זכה אברהם למדת החסד, דווקא על ידי
שהיה לו אב ששמו תרח, שהוא מלשון טרחה. היינו על ידי שטרח מקודם מאד, על ידי זה
זכה להיות מרכבה למדת החסד. והאותיות ט' ת' מתחלפות, וכך היא דרכה של תורה, והענין
ידוע.
החותם בידידות
[1]
ע"פ אדרא רבה אות קנה: במקום שיש טרחה, שורה שם הסטרא אחרא.
עי' באגרות הסולם
אות סז שם מרחיב בביאור הענין: "ובזה תבין בפשיטות דברי הזוהר אשר באתר דאית
טרחותא תמן אית סטרא אחרא, בגין דאיהו הוא בגריעו, וכל עובדין דילה הוא בגריעו
וכו' ע"ש. והוא כי מי שזכה לאמונה שלמה הרי היהיה משמש אצלו בהוה ממש, דאי
לאו הכי לא נקראת שלימה. על דרך משל, אם אדם נאמן מבטיח לי דבר מה, אז הריני כאילו
קבלתי תיכף על יד, ואם אמנם חסר מהרגשתי איזה שיעור, כלומר, שאני מרגיש אז שהיה
נעים לי יותר אם הייתי [מקבל] באמת תיכף על יד, אם כן נחסר לי זה השעור ממש
באמונתו בו. והבן לי מאד.
ונמצא מובן מאליו, אשר אדם צדיק שזכה
לאמונה שלמה בשיעור שאמרו ז"ל "נאמן בעל מלאכתך שישלם לך שכר
פעולתך", בהכרח שמרגיש בכל קורטוב וקורטוב של כאב טרחתו את תשלומיו שמקבל
מהשי"ת. ואע"פ שעדיין לא קבלם בהווה, אמנם בשביל זה מאירה לו אמנותו
בשלמות, באופן אשר הנתינה בעצמה, אין לה מקום להוסיף עוד אפילו חלק היותר קטן של
ניחא דרוחא. כי אם היתה הנתינה חשובה מעט מן ההבטחה, ואפילו שיהיה בתכלית הקטנות,
א"כ עדיין לא הגיע לסופה של האמונה... ובזה מובן דברי הזוהר, דבאתר דאית
טרחותא אית תמן ס"א, ואין הקדושה שורה אלא בשלימו וכו', ע"ש. שהרי סימן
מובהק הוא, אם הוא זכה להיות דבוק בקדושה, בהכרח שזכה לאמונה שלמה, ואם כן הרגש
הטרחא והיגיעה מנין לו. אלא בהכרח שהס"א שורה עליו, כי אין אמונתו שלימה,
וא"כ, בהכרח שהוא מקבל הרגשים של צער, שאז נקרא רשע". עכ"ל.