ב"ה יום ו' עש"ק חקת תפר"ח פעיה"ק ירושלים
כבוד ידי"נ מוה"ר ר' דוד
מינצבערג
נ"י
אחר דרישת שלומו הטובה באהבה רבה, משלומו ומשלום כ"ק
מרן שליט"א אשר בשבוע זו נכנס בשלום בדירתו בבתי וארשא ומשלום
ב"ב שיחי' כה יתן ה' לשמוע כל טוב.
הנך מקשה עלי לפי הבנתך מהל"ו צדיקים. מנין הנך יודע
ענין הל"ו צדיק, בעוד שעדיין לא זכית להשיג מדרגתו, ורק על ידי איזה דמיון
ילדותי. והנני שמעתי מכבר מפי קודש מרן שליט"א, שהל"ו צדיק נקרא מי
שהשיג הו"ק ועדיין לא זכה להשיג את הג"ר, ועל כן נקרא בשם ל"ו, כי
ו' פעמים ו' עולה בגימטריא ל"ו.
ובזה מתורץ קושיתך גם לפי הבנתך, אשר לקחת לך הטפל לקוטב
ועיקר להאריך עליו כל כך. כי מה שכתבתי, ונעשה גם כן לאדמו"ר. הוא מפני
שאיננו יודע להאריך לדרוש בעולם דלאו דיליה, ולכן למען הקיצור סיימתי ככה, והאמת
מודה אני שיכולים להיות צדיק גמור ולא אדמו"ר.
גם מה שאתה מביא את דברי קודש מרן שליט"א במכתבו, שאחרי
שנזכה לדביקות האמיתי נצטרך גם כן ללמוד הימנו[1], הם מעשה לסתור לגמרי לדבריך שכתבת שאם תיקן
אצל רבו ילך לו לבקש שורש אחר[2].
ולדידי לעצמי אין
בדברי חלילה שום סתירה לדברי מרן הנ"ל, בזה שכתבתי שאחרי שזוכים לדבקה בו אז
לומדים מפי הקב"ה. ועיין ברש"י ברכות (יט, א) במעשה של
חוני המעגל, על ג' הדברים שנדו בשביל כבוד הרב. ופירש רש"י כי כבוד המקום
כבוד הרב הוא. ואם באמת הנך זוכר את מכתבי מרן שליט"א מדוע שכחת מה שכתב כי
הזוכה להיות דבוק בגופו של הצדיק הרי הוא דבוק בקוב"ה ושכינתו במכתבים
הארגונים... [חסר ההמשך]
[1]
עי' אגרות הסולם (אגרת נד), "כל עיקר כיבוד ומורא בהשואה להשי"ת [שנאמר
ביחס לרבו], נאמר ביחוד על העת הזאת שכבר זכה להתלבשות השכינה הקדושה בתוך לבו
לנצחיות".
[2]
במכתב מתאריך כ"ד למב"י תפר"ח, כתב רבי דוד מינצברג ששהה אז
בוורשא, לחבריו: "ובאם עלה ביד אחד לתקן את אשר יוכל לתקן אצל רבו, וכבר אינו
מוצא תועלת אצלו, אזי עליו להעתיק ממקום למקום, ולילך לבקש לו שורש אחר. אבל אם לא
גמר אצל מקום התחלתו, למה לו להינתק ולילך לבקש, הלא יותר טוב להשתדל לגמור את אשר
עליו ולעמוד על דעת רבו בארבעים שנה. וכשאני לעצמי, עדיין לא ירדתי לסוף דעת
רבינו".