ב"ה, יום ד' כי תצא י' לחודש הרחמים תרפ"ז,
ירושלים עיה"ק תובב"א
לכ"ק מרן
שליט"א[1]
את המכתב מפרשת עקב קבלנו, והנה כתב אשר אנו נשיב את
הבנתינו בו, וסתם לכתוב כמו בעל דרשה אינני יכול, רק זאת הנני כותב בהשגה גמורה
והוא את "העריצים" הנזכרים שם, שאני משיג אותם בהכרה השלימה.
והנה בימים אחרונים זכיתי אשר נפוצו עברות אפי וחמתי עליהם,
ואשר לפעמים הם מתחבאים לגמרי הימני, ואם כ"ק הי' עמי אז בודאי הייתי יודע
כעת איך לסדר עבודתי עמהם. כמו שכתוב בפסוק השני אחר "דרשתי את ה' וענני ומכל
מגורתי הצילני" (תהילים לד, ה) - "הביטו אליו
ונהרו" (תהילים לד, ו), אשר בהבטה בעלמא אשר
הנני מביט אל בחינת את ה' אז תיכף "ונהרו".
והנה בעת קריאתי המכתב הייתי מנגן, באה הרבנית תחי' ושאלה
כי איננה מבינה איך יכולים לנגן במכתב זה, אשר כ"ק בלי ספק כי רוטלען[2] דם
נשפך הימנו בשעת הכתיבה. ואני אמרתי לעצמי, מי יתן והיה לי החיות והתענוג הנצחי
שהיה לכ"ק בשעת הכתיבה, אשר ממש התפשטות אור הא"ס ב"ה ניכר מבין
השורות. כתבתי זאת להיות שכתב אשר רצון קדשו לדעת את העולם שנה נפש שלנו בשעת
קריאת המכתבים שלו.
הנה
הנני אבקש לבלי לאחר חזרתו על אחרי ימים הנוראים, ואשר בלי ספק שכשנהיה אתו עמו בימים
האלה, יפעול ישועתינו.
והנה
אחרי הפרסומים בדבר הספר[3],
אין שום קונים. רק על זה יש שואלים מי הוא זה שכתב את המודעה על העתון אשר
"גישמאק" גדול יש בהמודעה.
מנאי הכותב
יהודה צבי בן חנה
[1]
הרה"ק בעל הסולם זי"ע.
[2]
היינו, מידות גדולה (ראטל היא מידה מקבילה ל-3 ליטר).
[3]
הכוונה לספר עץ חיים עם פירושים פנים מאירות ומסבירות.