תוכן

אוי לו מי שאשתו מפרנסתו. כי ענין פרנסה הוא נקרא ממה שהאדם נהנה, זהו פרנסה של האדם, משום שאנו רואים, שיש אנשים בעולם, שיש להם כל טוב, שלא חסר להם שום דבר. ומכל מקום אין להם הנאה מהחיים, והוא נבחן לעני, היינו שאין לו פרנסה, זאת אומרת שאין לו ממה לקבל תענוג.
והאדם נכלל משני כוחות: אחד, מה שהוא מקבל ומה שהוא נותן להשני, הנבחן כח הקבלה וכח השפעה. כח השפעה שבו נקרא זכר, היינו מי שכל הפרנסה שלו, היינו התענוג שיש לו, הוא מקבל ממה שהוא משפיע לזולת. ויש להיפוך, שכל הנאה שלו הוא ממה שמקבל לעצמו, שזה נקרא בחינת נקבה, היינו אשה.
וזה פרוש אוי לו מי שאשתו מפרנסתו, שכל הנאה ותענוג הוא מזה, שהוא מקבל, הוא נקרא אוי לו, מטעם שהוא נמצא במקום הצמצום. מה שאין כן אם הנאה ותענוג, היינו הפרנסה שלו, היא מזה שעוסק לטובת הזולת, אז הוא קרוב להמטרה שהאדם צריך להגיע, להשפיע נחת רוח ליוצרו.