תוכן

לא) עוד פירוש אחר. מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן. על זה הפסוק רצוני לבאר הקדמה, ולכוננה על זה הפסוק. כי הלא ג' מיני מדה יש בפסוק, והם: מדה, משקל, משורה. והנה מדה הנזכר כאן, הוא סוד האמה המודדת באורך וברוחב, דוגמת האדם המודד בזרת. ומשקל, הוא נודע. ומשורה, הוא סוד האיפה, ששמין היין בתוכה, או השמן וכיוצא, לתת שיעור וקצבה אל המשקה, והוא שיוכלל תוך אותה המשורה ולא יתפזר לחוץ. והנה המשקל מעולה מכלם, כי הוא סוד אהי"ה הדעת העליון המזלא קדישא, ובתוכו מתלבש סוד השם במלוי יודי"ן, וזהו משקל, כי המ"ם רמז לד' יודי"ן. ושקל, כבר ביארנוהו בסוד ארבע מאות שקל כסף, כי אלו הד' יודי"ן ג"כ נמנין במספר גדול, והוא כל א' כלולה מעשר, הרי ת' כמנין ש"ק של שק"ל, ואות ל' היא השם עם ד' אותיותיו, הרי ביארנו ענין משקל. ואמנם סוד הדעת נקרא משקל לטעם אחר, כי הלא דבר הנשקל לא יוכר אם הוא שוה או פחות או יותר, אלא בלשון המשקל העומד באמצעיתו.