תוכן

ב) וז"ש שהם הירהיבוני, ועתה בהיותה שוה לקומתו. תוכל להתרפק עליו, מה שלא היתה יכולה כשקומתו גבוה ממנה. וזהו מתרפקת על דודה, עתה בודאי תוכל להתרפק עליו. ועתה אומר הפסוק מה שאמרנו, כי הכל היה בכח התעוררות מ"ן, ועלתה למעלה. וזהו תחת התפו"ח עוררתיך, ר"ל, כל מה שתחת דודה שהוא צח ואדום, כל מה שתחתיו נקרא מ"ן, ומשם התעוררות לזווג, כדי לעורר בכח זה מ"ן לזווג או"א, לתת להם מוחין בשלימות, בהיותם באים פעם אחרת בעיבור תוך האימא. ומצד עיבור ראשון, אמר שמ"ה: שם ה', שהיא אימא, ודאי חבלתך אמך. וג"כ, כשחזרה ואתעברת פעם שנית אמר שמ"ה: שם ה', חבלה ילדתך. עתה לא אמר אמך, כמו בראשונה, כי אם ילדתך, ר"ל, מי שילדה אתכם בתחלה. והבן. ובזה תעלה מן המדבר, ותתרפק על דודה בבואה פב"פ, לקבל מוחין בשלמות, והבן כל זה.