תוכן

ט"ו תמוז א' פינחס תש"ג ירושלים
אצילות הוא בחי' מחזה ולמעלה שהוא רק כלים דהשפעה. בי"ע ה"ס קבלה בעמ"נ להשפיע.
עליית ה"ת למקום בינה: כיון שהאדם מוטבע ברצון לקבל עמ"נ לקבל, לכן אין האדם מסוגל לעשות איזה דבר בלי שתהיה שם קבלה לעצמו. לכן אמרו חז"ל: "מתוך שלא לשמה באים לשמה" דהיינו שמתחיל לעסוק בתו"מ בעמ"נ - "הב לן עותרא דעלמא דין", ואח"כ בעמ"נ - "הב לן עותרא דעלמא דאתי". וכשלומד כך, אז הוא צריך להגיע ללמוד לשמה, היינו לשם התורה, דהיינו שהתורה תלמד אותו את דרכי השי"ת. ואז הוא צריך לעשות מקודם, המיתוק של מלכות בבינה, שפירושו, שמעלה את המלכות שנקראת רצון לקבל, לבינה שהיא בחי' השפעה. היינו שכל עבודתו תהיה רק בעמ"נ להשפיע, ואז נעשה לו חושך. שמרגיש שהעולם חשך בעדו, משום שאין הגוף נותן כח לעבודה רק בבחי' קבלה ולא בבחי' השפעה. ואז אין לו עיצה אחרת, רק להתפלל לה' שיאיר עיניו שיוכל לעבוד בבחי' השפעה. וזה הפירוש, "מי דקיימא לשאלה", שהכוונה על בינה שנקראת "מי", ושאלה היא מלשון "שואלין על הגשמים", שפירושו תפילה, כיון שמגיע לבחי' מ"י שהיא בינה, אז יש להתפלל על זה.