תוכן

תרצ"ח
הנה בזמן ההכנה כל העבודה היא בהלאוין, ז"א בה'לא', כמו שכתוב: "בארץ 'לא' להם ועבדום וענו אותם". משא"כ בענין ה'עשין' שהוא בחי' 'אנכי', צריכים מקודם לזכות לבחינת אהבה. משא"כ בהכנה יש רק עבודה בבחינת לאוין, שהיא בחי' 'לא יהיה לך'. שעל ידי הרבה 'לא' - באים לבחינת 'אל' דחסד.
וטרם זה יש הרבה 'לא', שהוא אלקים אחרים, הרבה "לֹאין", יען שמשלא לשמה באין לשמה. וכיון שהסטרא אחרא נותנת הסמיכה, לכן אפי' אחר כך כשעובדים וממשיכים קדושה, ומכל מקום בזמן שהיא לוקחת את הסמיכה, אזי נופלין מהמדרגה, ואז היא לוקחת את כל השפע מה שהיו ממשיכים, ועל ידי זה יש כח לסטרא אחרא לשלוט אחר כך על האדם, שהאדם יהיה נגרר אליה למלאות רצונה. ואין לו עצה אחרת, אלא שהוא יכול להרים את עצמו למדרגה יותר גבוהה. ואזי הסדר עוד הפעם כמו מקודם, עד מ"ט שערי טומאה.
ז"א שהאדם הולך במדרגות הקדושה עד מ"ט שערים, אבל עד שם יש לה שליטה ליקח את כל החיות והשפע, עד שהאדם נופל בכל פעם לתוך שער של טומאה יותר גבוה, כי "זה לעומת זה עשה האלקים". וכשבאים לתוך שער המ"ט, כבר אין האדם יכול להגביה את עצמו, עד שהקב"ה בא וגאלם, ואז "חַיִל בלע וַיְקִאֶנוּ, מבִּטנו יורישנו אל". ז"א שכל השפע והחיות שהקליפה היתה לוקחת מכל המ"ט שערים דקדושה, לוקח עכשיו האדם. וזה סוד ביזת הים.
וטרם שמרגישין את הגלות אי אפשר לגאול. ובזמן שהולכין בהמ"ט, אז מרגישין את הגלות. ובשער הנו"ן השי"ת גואל. ואין חילוק בין גולה - לגאולה, אלא ב"א", שהוא סוד אלופו של עולם. לכן גם הגלות, אם אין האדם משיגה כראוי תחסר לו מהמדרגה.