תוכן
ר"ח סיון תשד"מ
שבת פ"ח ע"א
נעשה ונשמע - חז"ל אמרו: "מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת וכו'". וכן: כאשר בא לאומות העולם אמרו: "מה כתיב בה"? וכו' וכו'. אבל ישראל אמרו נעשה ונשמע.
שאל: מה החשיבות בזה שמסכימים? בזה שמקבל דברים בלי לשאול - שוטה נוהג כך, מה הגדלות בזה שהוא טיפש?
אלא, כל אדם הוא עולם קטן, הוא כלול מבני שעיר וכו'. כלומר: חוץ מזה שלומדים בפשטות, צריך לעיין בדבר, הקב"ה הלך לבקש רחמים שיקבלו תורתו?
חוץ מהפשט יש ביאור על דרך המוסר, על דרך העבודה: אומות העולם בני שעיר ובני פארן של כל אחד ואחד מישראל אמר: אנו לא רוצים. אנו לא מסכימים. הרע שבישראל אינו מסכים לוותר על התאוות שלו. אלא, יש שני עניינים: יש לפעמים אדם עושה פעולה, מעשה, והגוף לא מסכים לזה ואנו צריכים שהגוף כן יסכים לזה.
מה זה גוף? אהבה עצמית שמוטבע בטבע של האדם. הוא דואג רק למלא את תאוותו. חושב שמדבר זה יקבל הנאה - רוצה לקבל הנאה.
לעשות פעולה שלא יביא תועלת לאהבת עצמו - הגוף לא מסכים לזה, אין זה מטבעו. הוא לא אשם. כאשר בא הקב"ה לבני ישראל אמרו: נכון, גם הרע שבנו לא מסכים, אנחנו נעשה מעשה למעלה מהדעת שלנו ואח"כ נשמע.
נשמע - שאנחנו עשינו דבר טוב. בנ"י הבינו אז שמשה בא לעם ישראל בפקודת ה', הם האמינו בזה.
מה הבורא רוצה שיתנו לו? מה חסר לו שהתחתונים יוותרו בשבילו? הרי הוא שלם בתכלית השלימות.
בני שעיר אומרים: רוצה לתת לנו תורה שזה לרעתנו. אבל הישראל אומר כך: עיניים להם ולא יראו, אזניים להם ולא ישמעו וכו', היינו מה שרואה זה לא ראיה, מה ששומע זה לא שמיעה, בטח זה לטובתו אלא שעכשיו אנו נמצאים ברע שלנו. עדיין איננו מסוגל לשמוע קול ה'. היינו שזה קול ה'! שרצונו להטיב. אבל הוא לא שומע מטעם הצמצום, אז הם אומרים: נעשה. אע"פ שהגוף לא מסכים למעלה משכלנו בכח לא במח - המח אל מסכים, אז נשמע - נשמע שזה קול ה': שהוא דווקא להטיב לנבראיו. לפני זה הרע שבאדם אינו מסכים לעשות וויתורים.
אמרתי פעם: כתוב שיעקב בא אצל העדרים, הרועים השקו את הצאן, יעקב אמר להם עוד היום גדול. מדוע אינכם משקים את הצאן. הם ענו שיש אבן גדולה ע"פ הבאר, כדי שלא יגנבו את המים. איש אחד אינו יכול לגולל האבן ע"פ הבאר רק אם יתאספו כל העדרים. התורה מספרת שיעקב בא בעצמו וגלל את האבן מעל פי הבאר. רש"י: "כמוציא פקק מצלוחית" (כל כך בקלות הוציא).
לכאורה: מה התורה מספרת, עד כמה גדול כוחו הגופני של יעקב? אלא פי הבאר וג' עדרי צאן: הזה"ק מבאר, באר מרמז על מלכות שמים. פי הבאר, היינו משם שואב האדם את מלכות שמים.
אבן עפ"י הבאר: יש אבן גדולה עפ"י הבאר. בדרך הרמז: אבן מלשון הבנה, כל אחד ואחד רוצה להבין מהו עושה. כל אחד שעושה משהו ברוחניות שואל: מה יצמח לי מזה לאהבה עצמית?
זו אבן גדולה. איש אחד לבד לא היה יכול לגולל את האבן כדי שיוכל להשקות את הצאן.
אבל כאשר התאספו כל העדרים, היינו שמתכנסים יחד, כל אחד מבטל דעותיו ורצונו לחברה - אז נעשה התכללות, כל אחד נכלל מכולם, אז יכול כל אחד להוריד את האבן מעל פי הבאר.
מובא בפנים מסבירות: יש גיבור בכמות ויש גיבור באיכות. כל העדרים - זה כח של רבים, אשר כל יחיד נותן כוחו, פרוטה לפרוטה מצטרף לחשבון גדול. זה ענין גיבור בכמות. יעקב היה גיבור באיכות, ויכל להרים בעצמו את האבן.
הזהר הקדוש מפרש, אבן דכשלו ביה חייביא. אלה הרשעים שרוצים ללכת בדרך ה', ונכשלים בזה שרוצים להבין אם כדאי לעבוד עבודת הקודש אם לא. כשמתאספים, וכל אחד ואחד מבטל את דעתו ורצונו אז כל אחד ואחד נכלל מכולם אז כל אחד יכול לגולל את האבן להשקות הצאן מהבאר.
נטע שואל: אם אמרו נעשה ונשמע - בשביל מה כתוב: "ויתיצבו בתחתית ההר" מלמד שכפה עליהם הר כגיגית, ואמר: אם תקבלו - מוטב, ואם לא - כאן תהיה קבורתכם. השאלה ידועה.
אני שאלתי: איפה הבחירה, אם כפה עליהם הר כגיגית? במסכת עבודה זרה מובא, שלעתיד אומות העולם יגידו: כלום כפית עלינו הר כגיגית? אם היית כופה עלינו - גם אנחנו היינו מקבלים. ישיב להם הקב"ה, כלום קיימתם שבע מצוות בני נח?
השאלה: מה תשובה היא זו? איזה שייכות יש בין זה לזה? וכי לא יכול להיות כפיית הר כגיגית בלי ענין שבע מצוות? אלא, כפייה אנו מבינים את זה בשני אופנים: ואומר זאת בדרך משל: באמצע הלילה בחצות, גשם זלעפות ורוח סערה. אחד אומר לשני: קח מכתב זה לתל אביב ותביא את המכתב לפלוני שמחכה לזה, משיב: איני רוצה. מראה לו אקדח ביד - ואם רואה זאת ודאי שיסע. זו כפיה!
יש עוד צורה של כפיה: אדם אומר לחברו בחצות לילה, גשם וסערה - קח מכתב זה, זה ענין סודי. עבור הטרחה תקבל מליון דולר. גם זה כפיה.
עם ישראל כשאמרו נעשה וזכו לנשמע, ראו שזה כפיה אז אמרו: פה תהא קבורתכם. בלי זה - זה קבורה!
התענוג של בחינת השמיעה כופה עליהם לקבל. על זה אומרת הגמרא: שלעתיד ישאלו הגויים: כלום כפית עלינו הר כגיגית? אם היית נותן לנו טעם זה - גם אנחנו היינו מקבלים את התורה!
הקב"ה משיב להם: כלום קיימתם שבע מצוות בני נח? אם הייתם מקיימים מבחינת עשיה אפשר לתת בבחינת שמיעה.
בימי מרדכי ואסתר היה מאהבה, היינו אהבת הנס. אהבה שאינה תלויה בדבר.
