תוכן

שיחה במקום שיעור ביום א' פ' כי תשא תש"ח
"וישליכהו ארצה ויהי לנחש" (שמות ד' ג'). נישטא קיין [אין מצב של] בינותיים, אדער נחש אדער מטה. [או נחש או מטה]. באותו רגע שפוסק להיות בבחי' מטה, תיכף ומיד נעשה נחש, אין בינתיים. מפני שאותו הדבר, אותו הענין, כשהוא בבחי' מטה – עצים ואבנים, הוא משמש לקדושה, ובונה את השכינה הקדושה. ממש אותו הדבר, ואותו הענין, בו ברגע שהוא עוזב הבחינה הזאת, אפילו במחשבה, ומתחיל להרגיש שהוא יהודי טוב, עוסק במצוות בתורה ומעשים טובים, אז הוא בבחי' וישליכהו "ארצה", ממש באותו הרגע, ע"י התחלת הרגשתו שהוא יהודי כהוגן, יהודי טוב, ממש באותו הרגע נעשה מרכבה לנחש, ומפטם הס"א את הנחש, כי אין בינותיים.
וספר מעצמו, כי היו לו הרבה יגיעות מענין "הכבוד", שהוא בעוד ילדותו פרש מזה "לפנים" בשעת הנפילה, כשרצה שלא יהיה הכרח לעשות פנים של רדיפת אחרי הכבוד, אע"ג שהוא עצמו ידע שהוא מרמה את עצמו, היה לו קשה זה מאד. והוסיף – כי רדיפה אחרי הכבוד היא תאוה גדולה מאד! וקשה מאד להבדל ממנה. וזהו שאמרו ז"ל: "מאד מאד הוה שפל רוח". כי זוהי התאוה הקשה מאד, קליפה קשה, שאי אפשר להשתחרר ממנה. ודי זה הרגע קט של התנשאות, לאבד הכל, וליפול לקליפות. והטעם מה שכל כך קשה לצאת ממנה- מפני שהקליפה הזאת נותנת לו טעם והספקה במצב זה, ואינו רוצה לצאת ממנו, כי טוב לו שמה, מפני שהקליפה נותנת לו טעם טוב במצב זה.
וצטט כאן מעשה ברבי עקיבא שראה אחד שצובר עצים בכל יום, וסובל אותם על כתפיו, כדי להכין לעצמו מזה גהינום. כי אפילו העצים הוא צריך בעצמו להכין לגהינום שלו. והכל תלוי בהרגשת הענין. וכל זמן שאינו מרגיש את היסורין [על] העברות שעבר, זה לא לו לעונש. וזה באמת אינו עונש, כי הכל תלוי "בהרגש", וכל זמן שאינו מרגיש את הכאב, את העונש, את הפירוד, את היסורין שפגם ונפרד, ומחפש עצות אין לתקן זה, וסובל מזה נורא – כל זמן שאין לו הרגשה כזו, סימן והוכחה גמורה שהוא בקליפה ומרכבה לס"מ. וההפך, עדיין מרגיש את עצמו טוב ומצויין בזה המצב, וכל זיע ונסיון לצאת מזה המצב גורם לו אי נוחיות וטרדה, סימן שהוא בקליפה. ודוקא ההצלה והשחרור מזה המצב, נראה בעיניו כהטרדה, וכמו שרוצים לשדוד ממנו נוחיותו. כי העיקר במצב העדין הזה הוא "ההרגש", ואין לנו יותר מההרגש. והוא מה שאמר רבי עקיבא – כי אפילו העצים לגהינום שלו הוא צריך "בעצמו" לאסוף. זאת אומרת: הוא צריך להרגיש בהרגשה גמורה וחודרת בכל רמ"ח איבריו, כי כל הדברים שמזדמנים לו אינם במקרה, אלא לענין ... ומזה יצאו לך היסורין. וכשמתחיל להרגיש בזה ביסורים, בכאב, מועיל זה לו לתשובה. אחרת, זה לא נקרא אצלו גהינום, כי לא יגיע עד הגהינום לעולם. ומי שדרך טהרתו עמוקה וישרה, מרגיש כל זיע וכל ניענוע קל שבקל, כנפילה עמוקה וכאבים ויסורים עד לאין קץ. עד שחוזר בכל רגע בתשובה, ושב לקדמותו למעלה הימנה.
וזהו ענין נפלא של המטה – והנחש, בלי הבינותיים, בלי המשהו של הפרש. וזה ענין שאמרו: שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, מדק דק, דק שבדק, בלי הבינותיים, שאינו נופל כבר תחת השכל הגשמי של הבחנה. ומדרגה זו של הרגשה יוצאת כבר לגמרי מגדר ההבחנה של השכל האנושי, פיסי, אלא ממש הרגש רוחני. יוצאת מבחינת "איש" ונכנסת לבחינת "אלקים", "משה איש האלקים". ולא תתכן, אך ורק באמונה שלמה. וזהו: וינס משה "מפניו", ויסתר משה "פניו". אלא אמונה טהורה, בלי שום אבק ספק שהוא בהכרח במשהו בבינותיים, בחוט השערה, בילוד, בגשם. ולפיכך כשמשה רבינו ע"ה אומר: "הן לא יאמינו לי", אמר לו הקב"ה – "מזה בידך? ויאמר מטה". משה חשב שעדיין הוא בבחי' "מטה". "ויאמר השליכהו ארצה" – השכילהו בבחי' רצוא, "וישליכהו ארצה" בבחי' רצוא, "ויהי לנחש וינס משה מפניו", מכל "הפנים" שלו, מכל הנרנח"י שלו. וזה הכל מפאת גדולתו של משה, "ולא קם כמשה", שבזיע ורטט הכי קל של עביות, של שכליות, של ארציות – הרגשת העונשין הנפלאה שלו, אבד הכל.
וזהו הטעם מה שאמרו ז"ל: "אטו יראה מילתא זוטרתי היא, כן לגבי משה מלתא זוטרתא היא". אין בינותיים, או מטה או נחש. "אין לגבי משה מלתא זוטרתא", כי לגבי משה אין בינותיים, ומשהו שבמשהו – "ויסתר משה פניו, וינס משה מפניו".
ויש לפרש ענין "לגבי משה מילתא זוטרתי היא" שפירש רומז"ל נבג"מ (רום מעלתו ז"ל נשמתו בגנזי מרומים), כי כל ענין אמרם: מלתא זוטרתא, הן לגבי משה מילתא זוטרתא, כי לגביו אין בינותיים, או מטה או נחש, אין בינותיים. וכיון שאין בינותיים, הרי מוכרח להיות אצלו הכל או בבחי' מטה, וסטיה כל שהיא מבחי' מטה, הורסת כל הקומה שלו להפכיות עד לנחש. שאצל... כזו עדינות עד למעלה מאנושיות – יראה מלתא זוטרתא היא. כי יראה היא רק מדה אחת ... בשלבים בדרך עבודת ה'. אבל משה רבינו ע"ה שאצלו אין הבחינה הזאת, כי אצלו או מטה או נחש, בלי משהו של בינותיים, לא שייך לומר יראה. כי היראה היא רק אצל גשמיים, בני אדם, שאצלם שייך לומר קימה ונפילה. אבל אצל מרע"ה לא שייך לומר דבר זה.
וזכורני – פעם שהיה בתל אביב בתור אורח, ששוחחנו על ענין יראה ואמר לי: שלגבי שיעור קומתו של מרע"ה אין הפרש, ויכול להשיג אותו ענין, מכל דבר אם גדול אם קטן. אצלו אין שייך לומר קטן במדרגות.