תוכן

ועוד צריך לכוון: יד ימין - יקוק אלקינו יקוק. יד שמאל - כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, חיבורם - יקו"ק יו"ד ק"א וא"ו ק"א. ועוד מכוונים: יד ימין - יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף, יד שמאל - וא"ו אל"ף וא"ו ה"א אל"ף, חיבורם - יקו"ק יו"ד ה"א וא"ו ה"א. וצריך לכוין במים עצמם, שסודם מ"י דאלקים, והם נ'¹ יודי"ן שיש באחורי עסמ"ב, קס"א קס"א קמ"ג קנ"א, אלקים דיודי"ן ודההי"ן ודאלפי"ן.

ר"ת על נטילת ידים הוא עני, ועולה ק"ל שהוא ריבוע מ"ה, וס"ז עשיה המקבלת מאחורי היצירה.

ואחר כך מגביהים הידים עד הראש, וזה להחזיר החסדים לשרשם, מאחר שעשו פעולתם, כדי שהקליפות לא ינקו מהם, ויכוין בזה - שעולם העשיה יתעלה מן הקליפות.

ויברך הברכה, וסודה: ברוך² - להמשיך אור מיסוד אימא, הנקרא כך, אל חג"ת לתת להם כח לעלות משם³. וזהו אתה ה' אלקינו שסודם חג"ת, ואז היא נקראת מלך העולם. ואחר כך יוצאים משם בשפע שקיבלו, ומורידים אותו אל נוק' המגלה כל הפעולות למטה. ודרך ירידתו הוא: מיסוד אימא אל ת"ת דז"א, ששם גילויו, ויורד  דרך הנה"י אל נוק' . וזהו אשר שהוא יסוד אימא, קדשנו בת"ת, במצוותיו בנ"ה, וציוונו ביסוד, וסיום הברכה הוא במלכות. וכאן מסיימים על נטילת ידים, והסוד הוא בסוד המים, שהם החסדים היוצאים מבחינת הנטלא כנ"ל.

וכוונת ברכת המצוות לעולם שוה, אלא שסיום הברכה הוא לפי המצוה - כפי בחינת ההארה הצריכה להאיר לצרכה. וכן בברכות הנהנין, או ברכות הודאה, עד מלך העולם הוא שוה בסדר הנ"ל. ושם אין יש אשר קדשנו, אלא מיד מסיימים הברכה, והסוד הוא - לפי שהמצוות הם תיקוני הנוק' בפרט, לעשותה ממצה - מצוה⁴, לחברה עם הו' כידוע, ועל כן בברכותיהם מזכירים הנה"י, שענינם התפשטות מחג"ת לצורך נוק' כידוע. אבל בשאר הדברים, מיד שיוצאים מן היסוד שבת"ת, ממשיכים אותו אל נוק', כי אינו דבר פרטי לה, אלא היא מגלה אותה למטה⁵, ועל כן אין שייך שם ענין נה"י כלל. וסיום הברכה הוא לפי ההארה שהאירה לעשות הדבר ההוא שנהנים ממנו, או מה שהאיר לעשות לו אותה הטובה שעליה הוא מורה.

¹ ראה שער המצות פ' עקב דף לט. ועיי"ש בהג"ה של רבי שמואל ויטאל - שיש נ"א יודי"ן.

² ראה עוד להלן עמ' קעח, כוונת מטבע הברכה ביתר אריכות, ויש להבין את השינוי.

³ נ"א: שם.

⁴ ראה אדיר במרום עמ' ה' .

⁵ ולכן גם סיום שאר הברכות, הוא במלכות.