תוכן

מח. ובזה נבין המליצה הרגילה באגדת חז"ל: "ורואה מסוף העולם עד סופו". שהיה צריך לומר 'מראש העולם עד סופו'. אלא שיש ב' סופים: סוף על פי הריחוק מהתכלית, דהיינו ענפים האחרונים שבעולם הזה. ויש סוף שנקרא תכלית הכל, והיינו משום זה שהתכלית נתגלה בסוף הדבר.
אמנם לפי המבואר אצלינו שסוף מעשה במחשבה תחילה, ועל כן אנו מוצאים את התכלית בראש העולמות, והוא הנקרא אצלינו עולם הא' או חותם הא', אשר כל שאר העולמות יוצאות ונחתמות ממנו. וזהו סיבה שכל הבריות, דומם צומח חי מדבר, בכל מקריהם, נמצאים בכל צביונם תיכף בעולם הא', ומה שאין שם, לא יתכן כלל שיתגלה עוד בעולם, כי אין לך נותן מה שאין בו.