תוכן

ז' שבט תש"ח ת"א
המחשבה היא תולדה מהרצון. לדבר שיש לו רצון - בזה הוא מהרהר, ולא יהרהר בדבר שאינו לרצונו. היינו לדוגמא, מיום המיתה לא יהרהר אף פעם, אלא להפך, שהוא תמיד יהרהר בנצחיותו, מטעם שכך הוא רוצה. נמצא שתמיד מהרהר בדבר שהוא לרצונו.
אבל יש תפקיד מיוחד למחשבה, שהיא מגדילה את הרצון, שהרצון משתקע במקומו ולא היה לו כח להתפשט ולפעול פעולתו, אלא משום שחושב ומהרהר בדבר. שהרצון מבקש מהמחשבה שתתן להרצון איזה עצות ותחבולות שיצא הרצון לפועל, אז הרצון מתגדל ומתפשט, ופועל את פעולתו בפועל ממש. היוצא מזה, שהמחשבה היא משמשת לרצון, והרצון הוא העצם של האדם.
יש עצם גדול ויש עצם קטן, ועצם גדול הוא השולט על העצמים הקטנים. ומי שהוא עצם קטן ואין לו שום שליטה, העצה שיוכל להגדיל את העצם, היא על ידי התמדת המחשבה על הרצון, שהמחשבה, בשיעור שמהרהר בה ככה היא מתגדלת. ועל כן - "ובתורתו יהגה יומם ולילה", שאז על ידי התמדתו בה היא מתגדלת לעצם גדול, עד שנעשית לבחינת שליט בכח.