תוכן

[תקציר מאמר "ג' בחינות גופים באדם"] שמעתי מאאמו"ר זצ"ל
ענין "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג' י"ט), היינו שהחיות של האדם תלויה בהלחם, כל זמן שאוכל יש לו חיים, ובאם לא יאכל הוא מת. נמצא שאין אדם יכול להמשיך חיים פעם אחת ולתמיד, אלא כל יום הוא מוכרח להמשיך חיים חדשים, אחרת הוא מת.
וזהו תיקון גדול, היות שיש לאדם ג' גופות: א) מג' קליפות הטמאות ב)מקליפת נוגה. ג) גוף הפנימי שהוא לבוש לנפש דקדושה.
לכן בכדי שלא לתת כח לשני גופים החיצוניים, לכן אם הוא אינו נותן להם מזונות הם מתים. ובאם הוא נותן מזונות רק להגוף הפנימי, אז רק הוא נשאר בחיים. והמזונות של ג' הגופים תלויים במחשבה, היינו אם הוא חושב עבורם זה מספיק למזונות עבורם. לכן אם הוא לא יחשוב עבור הב' גופים החיצוניים, ממילא הם מתים ולא שולטים עליו.
ורק על הגוף הפנימי הוא יחשוב, היינו שיחשוב איך פועלים עמו. וגוף הפנימי נק' דוקא "אחרי עורו", בסוד "ואחר עורי נקפו זאת" (איוב י"ט כ"ו). כי זאת נקראת השכינה הקדושה, ונקפו הוא מלשון תיקון. לכן כשחושב מחשבות איך לפעול "אחר עורו", חוץ מאהבה עצמית, אלא לטובת הזולת, היינו שיחשוב תמיד מה יכולים לפעול משהו לטובת הזולת, עי"ז מקבל הגוף הפנימי מזונות, וזוכים לבחי' זאת.