תוכן

פקודי שקלים תשמ"א
בזה"ק, פקודא ליתן מחצית השקל וכו'. אבנא לישקל בה דא יוד, ו' ממוצע בין שני ההין וכו'. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וכו'.
י"ל דדרך העבודה היא ללכת בעמודא דאמצעיתא. הנה עשיר נק' מי שהוא שמח בחלקו. כמה שיש לו הבנה בהמצוה זה מספיק לו. למשל, כשהוא לובש ציצית ועושה ברכה על מצות ציצית, זה מספיק לו. ויש לו הספקה גמורה בזה שמקיים המצוה, כאילו קיים אותה בכל פרטי' ודקדוקי'. ושהוא צריך לומר שאין לו צורך בשום הוספה וכוונה, אלא העשיה בעצמה מספיקה לו, בכדי להרגיש בזה שמקיים מצות המלך. ויגיד, הלא יש כמה אנשים בעולם שלא נתנו להם רצון וחשק לקיים לעשות את המצוה, ולי, כן נתנו לי מחשבה ורצון.
לכן הוא שמח בחלקו, מה שיש לו לקיים מצות ה'. וזה נקרא בחינת כי חפץ חסד. ואין לו שום צורך בכוונת המצוה. אז הוא נקרא עשיר. וזה נקרא ה' ראשונה, שהיא בחי' בינה, שהוא כי חפץ חסד. א"כ הוא נעשה מרכבה לספירת הבינה.
ודל נקרא שהוא עני בדעת, שאין לו שום כוונה בהמצווה, ואין לו שום ידיעה והבנה בהקשר שבין המצוות להאדם. וגם זו היא עבודה רבה להרגיש שהכוונה שצריכים לכוון תהי' בעמ"נ להשפיע. והוא רואה שהוא כבר קיים הרבה פעמים את המצוות, והמצוות ניתנו בכדי לצרף את הבריות, ולא זז כמלא נימא מעת שהתחיל לעסוק במצוות. אין הוא מרגיש שום עלי' בדרגה, אלא להיפך, כל פעם הוא רואה איך שהוא מרוחק מהכוונה האמיתית.
וע"ז כ' העשיר לא ירבה ממחצית. היינו שלא ירבה על הרגשת השלימות בבחי' שמח בחלקו, רק חצי ולא יותר. ומחצית השני' מסדר העבודה, הוא צריך להיות בבחינת דל, ולראות את הרגשתו מבחי' הכוונה, שלא אז הוא ממעט את עצמו, היינו שאין בעבודתו שום טעם והרגש. אבל לא ממעט א"ע יותר מחצי, וחצי' השני' יעזוב לעבוד בבחי' העשיר, היינו בבחינת שמח בחלקו, כמה שיש לו חלק בעבודה שיהי' המעשה בבחי' הכי קטנות, ג"כ ירגיש שלימות. וזה נקרא עמודא דאמצעיתא. שלא יסטה לא לכאן ולא כאן, אלא תמיד הוא צריך לשקול שיהי' שניהם שוים. אז יכולים להגיע לשלימות.
מוצש"ק חדש אדר תשל"ז
ענין של מחצית השקל, שצריך להיות דוקא מחצית ולא רבע ולא שלם, לפי מה שמבואר בזהר הקדוש, שענין שקל, היינו משקל, מה שצריכים לשקול. ולפי זה יש להבחין, שענין שקל מה שהאדם צריך לשקול את מעשיו, הוא לעשות בחירה, היינו, שאין האדם יכול לבוא בטענות, שהוא עני בדעת ובמידות, זאת אומרת שנברא בלי כשרון ובלי מדות טובות, שלכן קשה לו ביותר ללכת בדרך הישרה. מה שאין כן החברים שלו, שנבראו כעשירים, היינו בעלי כשרונות נעלות ומצד הלידה יש להם מידות טובות, לכן יותר קל להם להכריע את עצמם לכף טובה.
על זה בא הפירוש ואומר לנו, העשיר לא ירבה, היינו העשירות לא מרבה לו, שנותן לו יותר הכשרה וכח להכריע לטובה. והדל לא ימעיט, היינו הדלות שלו לא ממעט אותו מלתת כחות להכריע לכף טובה. אלא בענין הכרעה כולם שוים, היינו השקל, שאדם שוקל מעשיו, ומחשבותיו, ורצונות - הם תמיד רק מחצית, משום כמחז"ל (בסוכה נ"ב) כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו.
כי בכדי שיהיה בחירה, צריכים להיות משקל שוה, כי בזמן שב' כפות המאזנים שוים, אז שייך לומר, שיש בידו להכריע. מה שאין כן, אם יש רוב ומיעוט, לא שייך לומר להכריע. וזה על דרך שאמרו חז"ל (בקידושין דף מ') לעולם יראה אדם את עצמו חציו וחציו זכאי. כי רק אז שייך לומר הכרעה.
וזה ענין דוקא מחצית השקל, שזה בא ללמדנו, כי תמיד יש לאדם רק מחצית, משום כשיש לו מיעוט טוב, אז יש לו מיעוט רע, וכשיש לו הרבה טוב, אז יש לו כנגדן הרבה רע, שזה ענין זה לעומת זה עשה אלקים.