תוכן

ויגש תשד"מ

א) מחמיר לעצמו ומקיל לאחרים. היינו מה שאחרים עושים, ולא חשוב כמה תורה וכמה מצוות, הוא מבין שאחרים לא היתה להם אותה הבנה כפי מה שיש לו. לכן כמה שהם עושים הוא טוב, היינו שמקיל, שכל מה שאחרים עושים הוא כשר בעיניו. אבל מחמיר לעצמו, היינו מה שהוא עושה, הוא רואה שאינו כשר, משום שאין כוונתו בעשית המעשים טובים על הכוונה האמיתית.
לכן הוא רואה תמיד שאחרים הם יותר טובים ממנו, משום שהם עושים מעשים של כשרות. ואצלו הוא חושב שלהיפך. ואז הוא יכול לתת תפילה אמיתית על מצבו, שהוא נמצא כ"כ בשפלות.