תוכן

ואח"כ דיבר מענין רות, אלימלך, מחלון וכליון שהם נשמות גבוהות מאד, מג"ר דג"ר, שלא היה להם מה לתקן בארץ ישראל, מפני שהם היו מג"ר דג"ר, ולפיכך יצאו לחוץ לארץ. ומחלון מלשון מחילת עוונות, היינו שורש נשמתו ממקור גבוה מאד עצום, לא שייך לומר "עון", והכל מחול, הכל טוב (לא מחילת עוונות של בחי' יום הכפורים, אלא יותר גבוה). וכליון מלשון תכלית שמים וארץ, כלתה נפשי, מנוחה נצחית, לא מנוחה של שבת דהיום. אלא מנוחה נצחית, הכל השגחה פרטית. הם עסקו רק במנוחה נצחית זאת, ורצו להגיע למדרגה של מנוחה נצחית זאת, שאין בה שום עבודה, ולפיכך יצאו מא"י לחוץ לארץ, בחשבם כי שם במואב יוכלו לעסוק בענינם, כדי להגיע למנוחה הנצחית. והנה עבודה נוהגת רק בא"י, משא"כ בחוץ לארץ אין שום עבודה, ואי לזאת כשיצאו לחוץ לארץ לא יכלו לעבוד, לא בבחי' מנוחת שבת, ולא בבחי' מנוחת עולמים מדרגתם הם – ומתו לגמרי.
ועבר לענין רות וערפה נשותיהם, ואמר: כי יש לה קצת ש.. לפיכך ממנה בא עובד ישי דוד. ורק בא"י לא בחו"ל, כי עובד הוא ענין "עבודה" שכר ועונש, ואח"כ מזומן למנוחת שבת – השגחה הפרטית הרצויה, הנוהגת עכשיו. ולא זו של מנוח ... שמנוח עם הארץ היה.