תוכן

מז) ופ"א שמעתי ממורי ז"ל באופן זה. דע, כי בימי החול, אין אנו מעלי' ע"י תפלות, רק בחי' הנשמות, שהם פנימיות העולמות בלבד, אבל חיצוניות העולמות, נשאר במקומם. אבל עתה בשבת, בקבלת שבת בשדה, אנו מעלים את חיצוניות העולמות. אבל פנימיות העולמות, עם היות שמכ"ש הוא, שהוא עולה, אבל אינו נעשה על ידינו, רק מעצמו ומאליו. אבל עכ"ז, צריך לכוין בשם זה של יל"י, הנרמז בר"ת ה' למבול ישב, ולא להעלות את הנשמות, כי הרי מעצמם ומאליהם הם עולות כנזכר. אבל הכוונה היא, שיקבלו אור הגדול הנמשך להם, ע"י הכללות שנכללו ועלו למעלה, ואחר שהם נכללו מעצמם, אז אנו ממשיכין להם האור ההוא, אשר מאותו המקום אשר עלו שם, ואנו ממשיכים להם הארה זו, ע"י כוונת שם יל"י הזה. גם תכוין, להעלות ניצוצי הנשמות הטבועים בעמקי הקליפה, כי אלו אינם יכולים לעלות מעצמם, כמו הנשמות האחרות כנזכר, וצריכין אנו להעלותם ע"י, וזה בכח שם יל"י הנזכר.