תוכן

מוצא שפתיך תשמר ועשית (כג,כד)
"זכור ושמור בדבור אחד נאמרו".
ענין שפתים הוא בחי' מלכות, שהוא ענין קבלת עול מלכות שמים. ודבר זה צריך שמירה יתירה. כי בקבלת עול לא שייך זכירה, כי (זכירה היא( על דבר שבשכל שייך לזכור, משא"כ על דבר שבמעשה שייך שמירה, שהאדם צריך לשמור את עצמו שלא יכשל במעשה זה, או שצריך לשמור את עצמו לקיים את מעשה זה, אחרת יהיה לו מכשול.
וזה פירוש: "מוצא שפתיך תשמור". היינו, דברים שהשפתים מוציאות, היינו שהשורש שלהם בא מבחי' אמונה, צריך שמירה. והכוונה היא על האמונה, היינו, דברים שהאמונה מחייבת אותם נקראים "מוצא שפתיך". וענין זכירה שייך על בחי' תורה, שהוא בחינת אור.
וזה: "כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה". היינו, עד כמה שהאדם נמצא בבחי' שמירה, היינו שיש לו אחיזה בהשמירה שנק' בחינת אמונה, כך הוא מסוגל לזכות לבחי' אור תורה הנק' בחינת זכור. ומי שאין לו אחיזה בבחי' שמירה, אין לו שום השגה בבחי' זכירה.