תוכן

ו) פרק ב'. ענין חול המועד, ג"כ בכללות, כי עם היות כי המועדים, הם סוד הארת אצילות בבריאה, בחלק מחלקיה, אם חסד בפסח, ואם ת"ת בשבועות. ענין השינוים שבין שבת ליו"ט, ובין יו"ט לחברו. ברכת ה' היא תעשיר. הנה בפסוק הזה, נרמז מעלת יום השבת, אפילו על היו"ט. והוא, כי אפילו ביו"ט, יש קצת אחיזה אל החיצונים, הנקרא עצ"ב, בסוד בעצב תלדי בנים כנודע. והטעם הוא, לפי שכל המועדים הם בחג"ת בלבד, ולכן ביו"ט, אינו עולה רק עד חג"ת, ושם יש אחיזה אל החיצונים כנודע. אבל בשבת, עולה עד חו"ב, אשר אין שם אחיזה אל החיצונים, ונמצא כי בעלייתם שם, אין החיצונים עולים עמה, והיא לבדה היא העולה. וזהו ברכת ה' היא תעשיר, היא למעט החיצונים, שאינם לוקחים מן העושר והשפע הזה אשר בשבת. וביאר למי מיעט מלת היא, ואמר שמיעט את החיצונים הנקרא עצ"ב, שאין להם תוספות קדושה ביום השבת כמוה, וזהו לא יוסיף עצב עמה, כי אין אל העצ"ב חלק עמה בתוספות קדושת שבת. ונודע כי פסוק זה נדרש במדרשי רז"ל, על יום השבת.