תוכן

יום חמישי וירא תשי"ג תל אביב מאדמו"ר זצ"ל
עיקר הוא מוחא וליבא, ועל בחינת מוחא צריכה להיות הכנה, באותה עבודה המתייחסת לבחי' אמונה. ז"א, שאם הוא מתרשל בעבודת האמונה, הוא נופל למצב שהוא רוצה רק בחי' ידיעה, שזו קליפה שהיא נגד השכינה הקדושה. לכן עבודתו היא להתחזק בכל פעם, ולחדש את בחי' מוחא.
וכמו"כ בעבודת הליבא, אם הוא מרגיש התרשלות אזי הוא צריך לחזק את העבודה המתייחסת לבחי' ליבא, ולעשות פעולות הופכיות. ז"א בחי' סיגופי הגוף, שזהו בחי' ההיפך מהרצון לקבל.
ההפרש מהתרשלות עבודת מוחא לעבודת ליבא הוא, שיש קליפה רעה נגד בחי' מוחא, שבכוחה להביא אותו לידי מצב של "תוהה על הראשונות" לכן צריך לעשות פעולות הפוכות, היינו בכל פעם שמחדש את בחי' מוחא, שיקבל על עצמו חרטה על העבר וקבלה להבא. והמקור והגורם לזה הוא יכול לקבל מבחי' הדומם. וענין התלבשות האמונה הוא דבר תמידי וניצחי, לכן תמיד יהיה לו זה לבחי' מדידה, אם עבודתו נקייה או לא. כי אין התלבשות השכינה מסתלקת אלא מפגם, או במוחא או בליבא.