תוכן

בלק תשל"ט

א) מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל. כנחלים נטיו (כד,ה-ו) רש"י: אמרו רבותינו, מברכותיו של אותו רשע אנו למדים מה היה בלבו.
ענין 'בלק' אותיות 'קבל', שתכונתו הוא קבלה עצמית. 'בלעם' הוא 'לב-עם', עם השייך ללב האבן.
וישלח אליו וגו' הנה עם יצא ממצרים. היינו, עם ישראל יצא מקליפת מצרים, שענינו קבלה עצמית, לכן לא תהיה מהיום והלאה שליטה לאלו שמונחים בתוך קבלה עצמית. והיות שבלעם הוא עם של לב האבן, היה רוצה שיקלקל את שיטת ישראל שיצא משליטת קליפות קבלה עצמית. לכן היה מוכרח לברך, כמו שארז"ל: מלאך רע בעל כרחו יענה אמן. לכן אמר: "מה טבו אהליך יעקב", שאהל הוא בחינת תורה, שהוא בחי' קטנות, בחי' יעקב. ואח"כ זוכים לבחינת "משכנותיך ישראל", שעל ידי זה בא בנין המשכן של כלל ישראל.
ובכל פעם יש קטנות וגדלות, כמ"ש אאמו"ר זצ"ל: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה - קומה, ובנחה יאמר - שובה". היינו, בזמן העבודה יש בחינת קומה. ובנחה - שובה, בחינת ישיבה. כי תורה, מצד אחד הוא קטנות, כי בזמן שמרגישים חסרון אז לומדים תורה, שע"י החסרונות באים לידי מִלויים, כי במקום שאין חסרון אין מה למלאות. וכשאדם נתמלא באהלה של תורה, אז עובר ל"משכנותיך ישראל". אבל כשיושב במשכן, נקרא: "ובנחה יאמר שובה", היינו שאין שם עליה בדרגה (כי נסיעה נק' שהולך מדרגה לדרגה(, לכן תיכף כשבא לשלמות, תיכף צריך להשתדל למצא חסרון, ואז הוא עובר לבחינת "מה טבו אהליך יעקב", שהוא אהלה של תורה, ואז הוא במדרגת יעקב שהוא קטנות. וכשגמר את המלוי ע"י התורה, הוא עובר לשלמות, שהוא בחינת משכן, וכן חוזר חלילה - עד שבא לתכלית השלמות.
ותחילת היציאות מתחיל מיציאת מצרים. ויציאת מצרים מתחיל לאו דוקא כשכבר יצא, אלא אם רק רוצה לצאת ממצרים, או אפילו שרוצה לצאת ואינו יכול ויש לו כח להתפלל לה' שיוציאו ממצרים, כבר מתחיל ללכת על דרך האמת.