תוכן

רוחניות נקרא מה שלא יתבטל לעולם. והרצון לקבל נקרא גשם, משום שהוא יתבטל, כי סוף כל סוף יתהפך בעל מנת להשפיע.
מציאות נקרא שכל. מי שבא לשם, היינו למקום ההוא, רואה אותה הצורה, כמו השני. מה שאין כן דבר דמיוני כל אחד מדמה לעצמו באופן אחר. ומה שאנו אומרים ע' פנים לתורה, זאת אומרת שהם ע' מדריגות, ובכל מדריגה מתבארת התורה לפי המדרגה הזו. אבל ענין עולם הוא מציאות, זאת אומרת שכל מי שבא להמדרגה אחת מן הע' מדריגות, אזי הוא משיג אותה צורה, כמו כל המשיגים, שבאו לשם.
ומזה נמשך מה שחז"ל אומרים, היינו שמבארים את הפסוקים שבתורה, ואומרים כך היה אומר אברהם ליצחק. ונשאלת השאלה, מנין הם יודעים את זה. אלא כנ"ל, משום שאותם שבאו למדרגה, ששם היה עומד אברהם, אזי הם יודעים ורואים, כמו שאברהם היה יודע ורואה. לכן הם יודעים מזה שאברהם היה אומר. וכמו כן בכל הדרשות חז"ל מה שהם מפרשים, את הפסוקים של התורה, משום שגם הם השיגו את המדריגה.