תוכן

וענין ההתפרטות הזו, ההולכת ומתרבה בכל מדרגה, בסוד: יחידות, עשיריות, מאות, אלפים, כבר נתבאר באורך בפנים מסבירות בסוף ענף לז, בסוד הכתוב (דניאל ז, י) "אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבון קדמוהי יקומון", עש״ה. ובקיצור, כי בכל מאור שנוהג בו זווג אור עליון במסך שלו, נמצא שמתפרט על ידי זה לעשר, ועל כן בז״א דנוקבא, שאין בו זווג, כי הנוקבא לית לה מגרמה ולא מידי אלא מה שמקבלת ממדרגה העליונה ממנה, ועל כן ספירותיה בסוד יחידות, כלומר, בלי ריבוי כלל מכחה עצמה, משום שאין זווג נוהג במדרגת אור הנפש שנקראת נוקבא. אמנם בעליתו לסוד האור דרוח, שנקרא ז״א דז״א, אז יש בו בחינת זווג על המסך, בסוד מכתר לחכמה ומחכמה לכתר, כמו שכתוב בפנים מסבירות בענף ג׳, ועל כן ספירותיו מתפרטות מסבת הזווג, בנוסף על מה שמקבל ממדרגה העליונה, בסוד העשר, ועל כן הם סוד עשיריות. ויתר עליו ז״א דנשמה, כי נוהג בו ב׳ זווגים, דהיינו מנשמה לרוח, ומרוח לנפש, ועל כן העשר דבחינת רוח, מתכפלין אז עוד לעשר, שעולה מאה. ויתר עליו הז״א דחיה, כי נוהג בו זווג רביעי, דהיינו מחיה לנשמה, ועל כן מאה ספירות דנשמה, מתכפלים אז עוד לעשר, והרי שיש בו אלפים ספירות, כמו שכתוב בפנים מסבירות ענף לז, ומשם תבין את זה היטב.
וזהו שמשמיענו חז״ל בסוד 'שתא אלפי שני הוי עלמא' (סנהדרין צז, א), להורות, שכל כמה שהעולם הזה אינו כדאי לקבל האורות הגדולים מז״א דחיה, שהו״ק שלו חג״ת נה״י מתפרטים ובאים בסוד ששה אלפים, כנ״ל, עודנו נמצא בחסרון. והוא מטעם, שתחילת גילוי מציאות שורש להקלקולים שבעולם הזה, נמשך מסוד שבירת הכלים שבעולם הנקודים, ונודע ששבירת הכלים בעיקר לא היתה אלא בז״א דחיה שנקרא מלך הדעת, כלומר שמשם נמשכת השבירה ליתר המדרגות, כמו שכתוב בפנים מסבירות בדף ת"ר ד״ה וכבר ידעת עש״ה. וא״כ מובן מעצמו, שעולם הזה מחוייב להמצא בשפלותו, ובסוד מקום הקלקולים והתיקון, עד שתא אלפי שני, כלומר, עד שישיג בכללות לכל באי העולם מוחין דחיה, כנ״ל, שהוא סוד הכתוב (ירמיה לא, לג) "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה׳, כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", שיורה על תיקון השלם דעולם הזה הנמשך מז״א דחיה, שהוא סוד הדעת השלם, כנ״ל, והבן היטב.
ועד כאן מגיע התיקון לחיצוניות דעתיק שהוא סוד הנפש ונה״י דעתיק המלובשים בנה״י דאו״א עילאין. אמנם רוח נשמה דעתיק עדיין לא נתקן, שצריך לזה עוד ב׳ זווגים: מרוח דעתיק לנפש שלו, שהוא סוד לז״א דחיה הנ״ל שכבר נשלם בבחינת העולם. ואחר כך, זווג ב׳ מנשמה לרוח דעתיק, שזה סוד ששים רבוא נשמות, כי הנשמות הן סוד הפנימיות, ועולם שנה נפש הוא סוד החיצוניות.
ועל כן מתכפל עוד לעשר, שהוא סוד רוח המלובש בא״א דעתיק, שספירותיו בסוד עשרת אלפים, ונמצא אז הז״א בסוד ו׳ רבוא. ואח״כ לזווג ב׳ בסוד נשמה דעתיק, שמתכפל עוד לעשר, ונמצאים ספירותיו בסוד מאה אלפים, שנמצא הז״א שלו בסוד שש מאות אלף, ואז מתוקן גם כן הפנימיות שהוא סוד נשמות, שזה סוד ששים ריבוא נשמות ישראל.
באופן, שבחינת החיצוניות דעתיק, שהוא סוד עולם שנה נפש שלו, מגיע גמר תיקונו בסוד שתא אלפי שני, דהיינו בז״א דחיה, ששם מלובש בחינת נפש דעתיק שנקרא נה״י דעתיק. ובחינת פנימיות שלו שנקראת נשמה דעתיק וג״ר שלו, אינם נשלמים זולת בהתפרטות יותר גדולה, דהיינו בסוד שש ספירות שכל אחד מתפרט למאה אלף בחינות, בסוד ששים רבוא, והבן היטב כל ההמשך הנ״ל, כי אי אפשר להאריך כאן יותר.