לשון האר"י ז"ל בספר "עץ חיים" שער א ענף א': 

החקירה הב׳ היא קרובה אל השאלה מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור וכו', וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם: וצריך להבין דבריהם ז״ל מה כוונו בזה באמרם 'שלא חס על כבוד קונו', מדוע לא אמרו סתם 'אסור להסתכל', כמו שכתוב בשאר דברים. ועוד, בשלמא בגבולי הזמן דהיינו: מה לפנים מה לאחור, יש חשש שלא יבא לטעות ח״ו בנצחיות השי״ת, משום שדמיון האנושי לא יתפוש שום דבר רק בגבולי הזמן. אמנם בשאלת גבולי המקום, במה למעלה מה למטה, איזה פגם יש בזה, והכל יודעים שענין גודל המקום אין לו שום ערך ברוחניות, שהרי אפי׳ בגשמיות אנו רואים שהדברים היקרים תופסים מקום יותר קטן מהדברים הפחותים, ומה ענין לא חס על כבוד קונו יש כאן.
אמנם, אין דברי המשנה כפשוטם של הדברים בשאלת מקום וזמן גשמי, כי שאלה כזו היא טפשות בעיני חז״ל, וכל בעל עיון יודע זאת שגבולי המקום וגבולי הזמן המה נבראים ברגע אחד יחד עם האדם המשיג אותם, ובטרם שנברא המשיג הזה, ודאי שעדיין לא היה לגבולים הללו שום מציאות בעולמות, כלומר, באותם הצורות כמות שהם נתפשים במוח המדמה האנושי. על דרך משל, באם שלא היה נברא חוש הראיה בבריות, אז ודאי שלא היה שום מציאות של עניני הגוונים: שחור לבן ירוק אדום, בעולם הזה, כי הרוחניים שבעולמות שלמעלה ממנו, ודאי אשר גם היום עדיין אינם יודעים ואינם מבחינים בגוונים והצבעים כמות שהם אצלינו, להיות שאין להם חוש הראיה ועינים כמותינו, וא״כ כלפי מי אפשר לומר שיש מציאות גוונים וצבעים בעולם. אלא שהמושגים והמשיגים אותם באים כאחד בהויתם במציאות, וגם הבורא ית׳ חידש אותם יחד.
ועכ״ז צריכים להבין הכתוב (קהלת א, ט) 'אין כל חדש תחת השמש', והוא, כי ודאי אע״פ שהיה חסר על דרך משל בבריות חוש הראיה, מכל מקום היה עיקר מציאות הגוונים בהכרח בעולם הזה, אמנם במושגים אחרים, דהיינו מושגים רוחניים, שהיא ממש באותה הצורה שהרוחניים מבינים היום את שינוי הצבעים הנמצא בעולם הזה, כי המלאכים שהמה המשיגים הרוחניים שבעולם היצירה, בלי ספק כלל שהמה רואים ומסתכלים בכל הנמצא בעולם השפל הזה, בהיות שהמה השרשים לכל המציאות וההנהגות שבעולם הזה, כאמרם ז״ל (בראשית רבה י, ו; זוהר חדש בראשית אות קצו), ש'אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה וכו'', וא״כ ודאי בלי ספק, שהמה משיגים השינויים שיש בין הצבעים גם כן, אמנם בחוש רוחני של מלאך, שבטח אין לו שום דמיון לזה שמצייר ומבחין חוש הראיה שלנו.
ועל פי האמור, מובן הכתוב 'אין כל חדש תחת השמש', כי המושג הוא מציאות גם בטרם שבא המשיג המותאם לו. אמנם נבחן על כל פנים, שעדיין אינו במציאות בזה העולם של המשיג המותאם, על דרך משל הנ״ל בענין הצבעים שאמרנו, שאע״פ שלא היה נברא חוש הראיה בבריות, עכ״ז היה להם לצבעים בחינת מציאות בחוש הראיה הרוחני של המלאכים בעלי עולם היצירה, ולפיכך, היה נבחן כאן, אשר ענין הצבעים עם כל בחינותיהם נמצאים רק למעלה בעולם היצירה, ועדיין לא נשתלשלו לעולם הזה, שנמצאים בעולם המלאכים, היותם המשיגים אותם, והוא משום שאין להם משיגים בעולם העשיה, היות שאין כאן חוש הראיה. והבן היטב המשל והנמשל הזה שהוא ישר ומקובל לכל בעל הגיון.
ולפי האמור תבין, ששאלת החושים במדתם המוגבלת שבעולם הזה, אין בזה עסק לחז״ל, שכל דבריהם בנויים על הנבואה ורוח הקדש, שהיא רוחניות גמורה, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, וכל מחשבתם היה בעולמות העליונים, ולמעלה הרבה מעולם המלאכים, אלא שמדברים בעניני עולם הזה, בענפים, ועל פיהם מגלים אור החכמה בעולמות העליונים. ואפי׳ בעניני ההלכות, אמרו בזוהר (פנחס אות תרד) אשר 'תנאין ואמוראין כל דיניהון על רזין דאורייתא סדרוהו', ומכל שכן בעניני אגדה, שאינם כלל וכלל לפי פשוטם הגלוי לעינים, כמו שהארכתי בזה בתחילת ההקדמה עש״ה.
אלא דרכם כדרך כל חכמי האמת, לתפוש בענפים שבמציאות העולם שלנו, ועליהם מגלים אור יקרות שבשרשים שלהם בעולמות העליונים, ולפיכך לא יושגו דבריהם ז״ל זולת למי שיש לו ידיעה וקבלה אמיתית, ביחס של ענפי העולם הזה כלפי שרשיהם העליונים שבכל עולם ועולם, ועל כן יהיו דבריהם ז״ל שבמדרשות ואגדות לטורח ולמשא לחסרי הדעת, ועמלם לריק, כי אחר כל טרחתם לא ימצאו בהם אלא סברות עצמם, מה שהיה ידוע להם בלעדי דבריהם ז״ל.
ובעוונותינו הרבים, סטרא אחרא מלכותא בלא תגא, ולכן נתחדש בדורינו מין מחברי ספרי דרוש המפרשים האגדות על פי סברות בדויות על פי דברי הימים של בעלי המדרש, אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה, התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך שיר וכו', כי הן המחברים והן המעיינים לא יתעוררו לדרושים כאלו, רק לתענוג גופם וחילול נשמתם, להפך דברי אלקים חיים על מקרים נמוכים מהבלי הזמן אשר בדו מלבם, ותולים את עצמם למראית עין ברמזים דקים מקורות ימיהם של חז״ל שמוצאים, אשר גם המה אינם כפשוטם, ועל כן החי ישים אל לבו, ומה ישיב כי ישאלנו אל.