תוכן

אצל הבורא שייך לומר תורה, כי עבודה, שייך דווקא לנבראים.
עבודה נוהגת רק בנבראים. לכן כשמדברים מעבודה, תהיה הכוונה שלומדים מה שהאדם צריך לעשות. והאדם צריך לומר במצב זה, אם אין אני לי, מי לי.
ואחר כך על עבודה זו צריכים להמשיך בחינת תורה, שזה נקרא מה שהקב"ה עושה, כלומר צריכים להמשיך בחינת השגחה פרטית, ואסור לו לומר, כוחי ועצם ידי עשה לי החיל הזה, וזהו שתורה נקראת שמותיו של הקב"ה, כלומר שהכל עושה הבורא.
וענין עבודת האדם נכלל בבחינת תורת ה', זאת אומרת שהאדם מייחס את כל עבודתו על שם הקב"ה. וזהו שאומר, שתורה נקראת שמותיו של הקב"ה.
ובכל דבר יש להבחין בחינת תורה ועבודה, פירוש בזמן שהאדם עוסק בתורה, האדם צריך שיהיו לפניו תמיד את השכר, מה שהוא מקווה לקבל מלימוד התורה.
א) עבודה שהוא המאור שבתורה מחזירו למוטב, ומזה יהיה לו כח לעבודה, שכל מה שהוא יעשה, יהיה בעל מנת להשפיע. ב) תורה, לזכות לשמות הקדושים, כי מאן דלא ידע צוויא דמארי, איך יעביד ליה.