תוכן

תש"ן מאמר יב
הזה"ק בפרשת מקץ (דף ס"ד ובהסולם אות רל"ח) כ"ש, וז"ל: בוא וראה בכל יום ויום כשעולה האור, מתעורר צפור אחת באילן שבגן עדן, וקורא שלש פעמים וכו', והכרוז קורא בכח וכו', מי בכם שרואה ואינו רואה הנמצאים בעולם, ואינם יודעים על מה הם נמצאים, אינם מסתכלים בכבוד רבונם, התורה עומדת לפניהם ואינם משתדלים בה, טוב להם שלא נבראו משנבראו וכו', עכ"ל. ומפרש שם בהסולם וז"ל, ראיה ה"ס חכמה, והדבקים בקו שמאל ולא בימין, הם רואים ואינם רואים, כי החכמה שבשמאל לא תאיר בלי התלבשות באור החסדים שבימין, וע"כ אע"פ שיש שם חכמה שה"ס רואים, מ"מ אינם מקבלים חכמה מחמת חסרון לבוש החסדים, וע"כ אינם רואים, וז"ש דקיימא בעלמא ולא ידעי על מה קיימי, וזה נאמר להדבקים בימין ולא בשמאל, שיש להם קיום בעולם על ידי אור החסדים, אבל אינם יודעים על מה הם נמצאים, כלומר שחסר להם ג"ר, כי הארת ימין בלי שמאל היא ו"ק בלי ראש, וכו', ואינם מסתכלים בכבוד רבונם, התורה עומדת לפניהם ואינם משתדלים בה, אורייתא פירושו קו אמצעי שה"ס ז"א הנקרא תורה, המייחד ב' הקוין זה בזה וכו', עכ"ל.
ויש להבין מדוע אם הם הולכים בימין שה"ס חסדים שעוסקים בע"מ להשפיע, מדוע נקרא זה שאינם מסתכלים בכבוד רבונם, הלא עוסקים רק להשפיע להבורא משום שהוא רב ושליט, ולא לקבל שכר, וכל חיותם הוא בזה שמרבים כבוד שמים, שמשום זה עושים כל מעשיהם בע"מ להשפיע, וכמו כן יש להבין אלה האנשים שכבר זכו לבחינת חכמה שהוא בחינת מטרת הבריאה, מדוע הם נקראים שאינם מסתכלים בכבוד רבונם, רק בזמן שהם מקבלים עליהם את בחינת תורה שתורה נקרא קו אמצעי, שרק הם נקראים מסתכלים בכבוד רבונם, שרק ע"י התורה הם באים לכבד את רבונם.
הנה כבר דברנו הרבה פעמים מהב' ענינים שיש לפנינו, א' הוא מטרת הבריאה, שהוא שהתחתונים יקבלו טוב ועונג, כלומר שכל הנבראים ירגישו איך שהבורא מתנהג עמהם בהשגת של טוב ומטיב, כמו שפירשו רז"ל טוב, שהוא טוב לדידיה, היינו שהאדם מרגיש שהוא מקבל מהבורא רק טוב, ומטיב היינו לאחרינא, היינו שהוא רואה שהבורא עושה טוב גם לאחרים, ב' הוא תיקון הבריאה שהוא שבכדי שלא יהיה בחינת נהמא דכסופא, היינו שהנבראים לא ירגישו בחינת בושה בעת שהם מקבלים טוב ועונג, נעשה תיקון, שעל הרצון לקבל לתועלת עצמו, העונג והטוב לא יאיר, אלא רק בזמן שהנבראים יכולים לכוון בע"מ להשפיע, אז מושפע להנבראים את הטוב והעונג, ורק בכדי שיהיה קיום העולם מטרם שבאים להתיקון שיכולים לכוון בע"מ להשפיע, שיהא יכולת להנבראים להתקיים כי אם אין להם טוב ועונג, אין להם זכות קיום בעולם, שהחסרון לטוב ועונג בא להנבראים מכח מטרת הבריאה שהוא להיטיב לנבראיו, אומר האר"י הק' שזה היינו טוב ועונג בא מכח שבירת הכלים שהיה בעולם הנקודים, שנפלו למטה להקליפות, המכונה בזה"ק בשם נהירו דקיק, שהוא אור דק מאד בערך הטוב ועונג המושפע לאלו שהם נמצאים בקדושה, כלומר בערך הטוב ועונג המתגלה בתורה ומצות, כמ"ש בזה"ק שיש תרי"ג מצות נגד תרי"ג אברי הנשמה, משא"כ להקליפות נפלו נציצות דקדושה רק כדי להחיותן בלבד.
אולם בסדר העבודה מתחילים מימין, אבל ימין יש הרבה פרושים והכל מובן לנו לפי הענין, כלומר ששלימות נקרא תמיד ימין בערך בלתי שלם, אבל מהו שלם ומהו בלתי שלם, זה תלוי לפי הענין המדובר אז, כלומר מה שצריכים אז לפי המצב זה נקרא ימין, לכן כשהאדם נמצא מרוחק מתו"מ הוא נקרא שנמצא בצד שמאל, היינו קדושה נקרא ימין שזהו שלימותו של האדם בזמן שהוא מקיים תורה ומצות, אבל כשמתחילים לדבר מקדושה ולא מדברים מאלו אנשים שהם רחוקים מקיום תו"מ, שמאלו אנשים שהם רחוקים מדת, מהחילוניים האלו לא מדברים כלל, אז המצב שבו מתחילים לדבר שהם מקיימים תו"מ עדיין רק מבחינת המעשה, הם נבחנים לבחינת קו אחד, כידוע שאי אפשר לדבר מימין אם אין כנגדו שמאל או להיפך, לכן מבחינה זו נקראים אלו שמתחילים בעבודה בבחינת המעשה בשם קו אחד, היות שכאן הוא ההתחלה, אולם בערך החילוניים שאין להם קשר עם הדעת, נקראים הם בחינת ימין שיש להם שלימות, והחילונים נקראים בשם שמאלניים.
משא"כ כשאנו מתחילים לדבר מאלו אנשים שרוצים לעבוד עם הכוונה דלהשפיע, אז צריכים לומר שהאנשים שעובדים רק בבחינת המעשה הם בלתי שלימים, אז צריכים לכנותם בשם שמאל, כלומר שאין להם שלימות, משא"כ אלו שרוצים לעבוד בע"מ להשפיע, בשם ימין, אולם אם אנו מדברים מבחינת הרגשת העובד, מבחינתו עצמו לא מבחינת האמת של סדר המדרגה, אזי יש לומר האדם הזה שעובד בבחינת המעשה לבד הוא מרגיש את מצבו שלו בבחינת קיום תו"מ לאיש שלם, לכן המצב הזה נבחן אצלו שהוא הולך בדרך ימין היינו שלימות, והעבודה שהם בבחינת הכוונה הם מרגישים עצמם לבחינת חסרון, היות שהוא רואה שאין הוא יכול לצאת משליטת המקבל לעצמו, נמצא שהוא מרגיש בחסרונו, לכן צריכים לומר שזה נבחן לבחינת שמאל,כלומר שבדרך כלל אומרים דבר הצריך תיקון נקרא שמאל, כשארז"ל זה שמניחין תפילין על יד שמאל הוא משכתוב "ידכה" יד-כהה שתשש כחה וצריכה עזרה.
לכן אלו שרוצים לעבוד עבודת הקודש שיהיה בזה שלימות שיעשו הכל בע"מ להשפיע, ובזמן שעושים בקורת על העבודה שלהם ורואים שהם עדיין לא בסדר, המצב הזה נקרא שמאל, בערך עבודה בבחינת המעשה בלי כוונה, כלומר שהאדם צריך להשתמש גם בבחינת המעשה, היינו שהאדם צריך לומר הגם שאין הוא יכול לעשות משהו בע"מ להשפיע, מ"מ הוא מרגיש עצמו לשלימות מבחינת המעשה, שאומר שיש לו זכיה גדולה בזה שהוא יכול על כל פנים לעשות מעשים דקדושה, אפילו בלי כוונה לזכות גדול שהבורא זיכה אותו ונתן לו מחשבה ורצון לעסוק בתו"מ, רק בבחינת המעשה בלי כוונה, שזה נקרא ימין, כנ"ל, מטעם שמרגיש עצמו שהוא נמצא בשלימות שכדאי לתת להבורא תודה רבה על זה, לכן אח"כ כשעובר לבחינת הכוונה ורואה שהוא בחסרון, אז אין לו רק לעשות תפלה שהבורא יעזור לו שיתן לו כח שיהא בידו לעשות מעשים על הכוונה דלהשפיע, וזה נקרא שמאל לגבי מצב הקודם.
אולם בזמן שהוא כבר זכה שה' עזר לו שכבר יכול לעשות מעשים בע"מ להשפיע, אולם רק במעשים דהשפעה, שהמעשים דהשפעה הוא יותר קל לכוון בע"מ להשפיע, הם יכולים לכוון בע"מ להשפיע, משא"כ במעשים דקבלת התענוג עוד הם אינם מסוגלים לכוון בע"מ להשפיע, נקרא המצב הזה בשם ימין, ונקרא ימין בערך המצב הקודם שרצו לעבוד בע"מ להשפיע, אבל לא עלתה בידם זה נקרא שמאל, ששם היה להם מקום תפלה שה' יעזור להם שיוכלו לכוון בע"מ להשפיע, משא"כ עתה שה' כבר עזר להם והם יכולים לכוון בע"מ להשפיע במעשים דהשפעה, שהם צריכים עתה לתת תודה עבור השלימות שיש להם עתה, זה נקרא ימין, והאור הזה נקרא בשם אור דחסדים שהוא בחינת תיקון הבריאה, שכבר יש להם כח לעשות מעשים בע"מ להשפיע.
אולם גם המצב הזה, הגם מצד התיקון הוא נבחן לשלימות אבל לגבי מטרת הבריאה מצב הזה עוד לא נבחן לשלימות, היות שהם צריכים להגיע למטרת הבריאה, לכן הם נבחנים לימין מצד השלימות שצריכים לתת תודה לה' על מה שכבר זכו לכלים דהשפעה לכוון בע"מ להשפיע, אבל מצד שעוד חסר תיקון של מטרת הבריאה הם נבחנים לבחינת חסרון, לכן אם הם כבר זכו לקבל בחינת מטרת הבריאה המכונה אור החכמה, ובטח שזה נבחן לשלימות גמור בערך המצב שזכו רק לאור דחסדים המכונה אור של תיקון הבריאה, היה צריך להקרא בשם ימין, מ"מ גם המצב הזה נבחן לבחינת בלתי שלם, לכן הוא נקרא בשם שמאל הצריך תיקון, היות אפילו שהמשיכו את אור החכמה בע"מ להשפיע, מ"מ הוא צריך לבחינת שמירה מטעם שהמעשה של קבלת התענוג הוא מנוגד להכוונה שהיא צריך להיות בע"מ להשפיע, לכן צריכים להמשיך בחינת קו האמצעי, היינו בחינת אור דחסדים שהוא כולל עתה את שניהם היינו חכמה, וגם יש שם התכללות של חסדים שיש ב' דברים: א' תיקון הבריאה ב' מטרת הבריאה, וזה נקרא בחינת תורה קו האמצעי שנכלל מימין ושמאל, ואז יכולים להשתמש עם האור של מטרת הבריאה, שהוא הטוב והעונג מה שהבורא רוצה להטיב לנבראיו שזהו מטרת הבריאה, זאת אומרת שמטרם שיש שם התכללות מחסדים אין האור דמטרת הבריאה יכול להאיר כי צריך שיהיה שם ב' בחינות ביחד, שזה נקרא בחינת תורה.
ובהאמור נבין מה ששאלנו מדוע אלו אנשים שהולכים בבחינת ימין, שכל מעשיהם הוא רק להשפיע שהם כבר זכו להשפע הנקרא אור דחסדים, הם נקראים שאינם מסתכלים בכבוד רבונם, וכמו כן אלו שכבר יצאו מבחינת ימין וכבר זכו לבחינת חכמה הנקראת שמאל, ומ"מ הם נקראים שאינם מסתכלים בכבוד רבונם, והתורה עומדת לפניהם ואינם משתדלים בה, שזה מאד קשה להבין, אם מדברים מאנשים שכבר זכו לבחינת חסדים, וכן מאנשים שכבר זכו לבחינת חכמה שהם אינם משתדלים בתורה היתכן לומר כך.
אלא לפי שהסברנו מקודם שענין ימין שהוא בחינת אור דחסדים שהוא רק תיקון הבריאה, נמצא שכל זמן שהם לא עוסקים בהמשכת האור של מטרת הבריאה שהוא מה שהבורא רוצה לתת להנבראים, את הטוב והעונג ששם מגולה גדלותו ית' הנקרא גילוי אלקותו ית' לנבראיו, שאז כבודו ית' מתגלה להנבראים, נמצא שאינם מסתכלים על כבוד רבונם שיתגלו להנבראים, שהיא חסרון העיקרי שבשבילה, היינו שזה גילוי אלקותו ית' בעולם שזהו מטרת הבריאה, שיהא גילוי אלקותו ית' להנבראים, ושהנבראים יקבלו את המטרה הזו היה כל הצמצומים והתיקונים, נמצא שאלו שהולכים רק בימין שהוא תיקון הבריאה, בודאי יש כאן חסרון עיקרי היינו הכל עשו ורק העיקר חסר, היינו המטרה, לכן נבחן זה שאינם מסתכלים בכבוד רבונם, וכמו כן אלו שכבר זכו לאור החכמה שהיא המטרה של הבריאה ושאלנו מה חסר להם עוד.
התשובה הוא היות שיש כלל שאין אור החכמה יכולה להאיר לתחתונים בלי לבוש של אור דחסדים, שהוא מטעם היות שאור החכמה באה בכלים דקבלה, והוא הגם שהמשיך את האור בע"מ להשפיע, מ"מ הוא צריך לשמירה שלא יהא נמשך אחרי המעשה שהוא משמש עם כלים דקבלה, לכן הוא צריך להמשיך לבוש שהוא אור דחסדים המתלבש בכלים דהשפעה, שהוא בחינת תיקון הבריאה, לכן הגם שהמשיך את האור של מטרת הבריאה, אבל לא יכול לשמש עמו כי אינו מאיר בלי לבוש של חסדים, וממילא גם הוא לא מסתכל היינו לא מתגלה אצלו את המטרה של הבריאה, שיראה את גילוי אלקותו ית', וז"ש שגם אלו שהולכים בשמאל גם כן לא מסתכלים בכבוד רבונם.
וז"ש "התורה עומדת לפניהם ואינם משתדלים בה, אורייתא פירושו קו אמצעי שה"ס ז"א הנקרא תורה המייחד ב' הקוין זה בזה", היינו שע"י התורה הנקרא קו אמצעי שיש שם ב' בחינות ביחד, היינו מטרת הבריאה שהיא גילוי אלקותו ית' להנבראים שזה נקרא כבוד רבונם, וגם יש הלבוש של תיקון הבריאה הנקרא אור דחסדים שהוא בחינת ימין, לכן ב' אלו שהם נפרדים אין מטרת הבריאה יכול להאיר להנבראים, זה נקרא שאינם מסתכלים בכבוד רבונם אלא אחר שמשתדלים בתורה אז מאיר מטרת הבריאה, וזה נקרא בלשון הזה"ק "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא".
ובזה נבין מה שדברנו במאמר י"א (תש"ן), שנר ​חנוכה הוא בשמאל ואסור להשתמש לאורה, היות שהשמאל בחינת חכמה כבר נמשך להנבראים, מ"מ כל זמן שלא המשיכו את הקו האמצעי שהוא בחינת תורה שיהיה ימין ושמאל ביחד, אין האור מאיר בשיעור שיוכלו להשתמש עמו מטעם חסרון לבוש של חסדים, שזה בא ע"י אור דחסדים, משא"כ ​בפורים המשיכו את האור דחסדים הנקרא בחינת ימין ע"י ​דברי צומות וזעקתם, כמו שמבואר בתע"ס בסוף חלק ט"ו, נמצא שהגם שגם בחנוכה היה הם שלמים מצד ימין, אולם כשעברו לבחינת שמאל היינו להמשיך חכמה כבר לא היה להם את החסדים דימין, זאת אומרת החסדים שממשיכים אחרי המשכת החכמה, שחכמה נקרא שמאל כנ"ל, נקרא קו אמצעי, נמצא שאז בחנוכה היה בחינת חנו-כה היינו שהיה להם בחינת ימין, והנס היה שהיה להם ימין בשלימות, אולם בחינת שמאל לא היה להם שלימות שהיה חסר להם קו אמצעי שהוא בחינת תורה, לכן בשבת שהוא בחינת קו אמצעי, הנרות הם לשימוש שזה נקרא שלום בית בסוד בחכמה יבנה בית, לכן נר שבת ונר חנוכה נר שבת קודם, מטעם ששבת מראה על שלימות כי יש בחינת יסוד הנקרא קו אמצעי שהוא המשפיע להמלכות הנקראת בית, לכן נר שבת באה לרמז על שלימות, לכן נקרא שבת, שבת שלום, משום שהיסוד שהוא קו אמצעי עושה שלום בין הקוין הנקראים ימין ושמאל.
היוצא מהנ"ל שנס חנוכה היה על ימין שנקרא תיקון הבריאה, היה להם שלימות וזה נקרא שהנס היה על רוחניות, מטעם כלים דהשפעה נקרא מצד הכלים רוחניות, שהכלים האלו מתיחסים ליצר טוב, משא"כ כלים דקבלה מיחסים לגשמיות היינו לבחינת יצר הרע, כמו שבארנו ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך, היינו בשני יצרך היינו הן ביצר הטוב שהם כלים דהשפעה צריכים להיות לשם שמים, והן הכלים דקבלה שהם שייכים ליצה"ר גם כן צריכים לשמש עמהם לש"ש, היינו קבלה בע"מ להשפיע, נמצא בחנוכה שהאר"י הק' אומר שחנוכה ופורים שניהם הם בחינת שמאל, לכן נר חנוכה הוא בשמאל היות שהגם בחינת ימין נקרא שלימות מצד הכלים דהשפעה, אבל זה שהיה מאיר בחינת שמאל חכמה בלי חסדים שאסור להשתמש עם חכמה בלי חסדים, אבל זה בעצמו הוא דבר גדול שכבר המשיכו בחינת מטרת הבריאה, אבל עדיין אסור לשמש לאורה, לכן נבחן חנוכה שהנס היה על רוחניות, מטעם שאסור להשתמש עם חכמה בלי חסדים, לכן נבחן זה לנס רוחני, שעדיין לא ירד למטה שנוכל להשתמש בה, מבחינה זו נקרא חנוכה נס רוחני, הן מצד החסדים דימין והן מצד חכמה דשמאל והיות שעדיין הי' חסר קו אמצעי.