תוכן

שמעתי תש"א ירושלים
הנה תגא פירושו כתר, וכתר ה"ס מאציל ושורש. והקדושה היא מחוברת עם השורש, כלומר שקדושה נקראת שהיא בהשתוות הצורה עם השורש שלה, שפירושו - כמו שהשורש שלנו, היינו הבורא, רצונו הוא רק להשפיע, כמו כן הקדושה היא אך להשפיע להבורא. מה שאין כן הסטרא אחרא, כל כוונותיה היא רק לקבל לעצמה, לכן אינה דבוקה עם השורש שה"ס הכתר. לכן נקראת הסטרא אחרא "מלכותא בלא תגא", היינו שאין לה כתר, משום שהיא נפרדת מהכתר.
ובזה נבין מה שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין כ"ט): "כל המוסיף הרי זה גורע", היינו שמוסיף על החשבון, הרי זה גורע. ובזהר פקודי (אות רמ"ט) וז"ל: "ואף כאן כך, במה שבפנים כתוב "ואת המשכן תעשה עשר יריעות", במה שמבחוץ כתוב "עשתי עשרה יריעות". מוסיף אותיות, דהיינו שמוסיף ע' על שתי עשרה, וגורע מחשבון, שנגרע א' מחשבון שתי עשרה, מחמת הוספת ע' על שתי עשרה". עכ"ל.
ידוע שענין חשבון נוהג רק במלכות, שהיא עושה את החשבון של גובה הקומה של המדרגה (על ידי האו"ח שבה). וידוע שמלכות נקראת הרצון לקבל לעצמו, ובזמן שהיא מבטלת את הרצון לקבל שלה להשורש, שהיא אינה רוצה לקבל, רק להשפיע להשורש, כדוגמת השורש שהוא רצון להשפיע, נמצא שמלכות הנקראת אני, נעשית לבחינת אין ב-א', שרק אז היא ממשכת ומקבלת את אור הכתר לבנין פרצופה, ונעשית בסוד י"ב פרצופי דקדושה.
מה שאין כן בזמן שהיא רוצה לקבל לעצמה, אז נעשה עין רע, זאת אומרת, במקום שהיה מקודם צירוף אין, היינו בחינת ביטול להשורש שהוא כתר, נעשית בחינת עין (שפירושה בחינת ראיה וידיעה בתוך הדעת). שזה נקרא "מוסיף", היינו שרוצה להוסיף על האמונה בחינת ידיעה, ולעבוד בתוך הדעת, היינו שאומרת שיותר כדאי לעבוד בתוך הדעת, אז הרצון לקבל לא יתנגד להעבודה. וזה גורם גריעו, היות שנפרדה מהכתר הנקרא רצון להשפיע, שזהו השורש, שאין כבר ענין של השתוות הצורה עם השורש הנקרא כתר. ומטעם זה נקראת הסטרא אחרא מלכותא בלי תגא, כלומר שלמלכות דסטרא אחרא, אין דביקות עם הכתר, לכן אין להם רק י"א פרצופים, בלי פרצוף כתר.
וזה הפירוש מה שאמרו רבותינו ז"ל, תשע ותשעים מתים מעין הרע [ב"מ ק"ז ע"ב], שהכוונה היא, מטעם שאין להם בחינת כתר. כלומר שבחינת המלכות שבהם שהיא הרצון לקבל, לא רוצה להתבטל להשורש הנקרא כתר. זאת אומרת, שהם לא רוצים לעשות מה-אני הנקרא רצון לקבל, שיהיה בחינת אין, שהוא ביטול הרצון לקבל, אלא שהם רוצים להוסיף. וזה נקרא עין הרע, היינו במקום שצריך להיות אין עם א', הם מכניסים עין רע, לכן הם נופלים ממדרגתם, מטעם חוסר דביקות להשורש.
וזה פירוש מה שאמרו רבותינו ז"ל: "כל המתגאה, אומר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", וזהו מטעם שעושה ב' רשויות. מה שאין כן כשהוא בבחינת אין, והוא מבטל את עצמו להשורש, היינו שכל כוונתו היא רק להשפיע, דוגמת השורש. נמצא שאין כאן רק רשות אחת, היינו רשותו של הקדוש ברוך הוא. וכל מה שהוא מקבל בעולם, הוא רק בכדי להשפיע לה'. וזה פירוש מה שאמר [רבי שמעון בן אלעזר (קידושין פ"ב ע"א)]: "כל העולם כולו לא נברא אלא בשבילי, ואני לשמש את קוני", לכן אני מוכרח לקבל כל המדרגות שישנן בעולם, מטעם כדי שאוכל להשפיע הכל לה', הנקרא לשמש את קוני.