תוכן

שמעתי מוצאי יו"ט דפסח תש"ה
הנה כתוב: ויאמינו בה' ובמשה עבדו. צריכים לדעת שאורות דפסח סגולתן היא לזכות לאור האמונה. אבל לא לחשוב שאור האמונה הוא דבר קטן; כי הקטנות והגדלות תלויה רק במקבלים, כי בזמן שהאדם אינו עובד על דרך האמת, אזי הוא חושב שיש לו אמונה יותר מדי ובשעור האמונה שיש בו, הוא יכול לחלק לכמה אנשים, אזי הם יהיו יראים ושלמים.
משא"כ מי שרוצה לעבוד את ה' על דרך האמת, ובודק את עצמו בכל פעם אם הוא מוכן לעבוד במסירות-נפש, "בכל לבבך ובכל נפשך" וכו'. ואז הוא רואה שהוא תמיד בחסרון עם בחינת האמונה, היינו שתמיד יש לו גרעונות בבחינה זו. ורק בזמן שיש לו אמונה, אזי הוא יכול להרגיש שהוא יושב תמיד בפני המלך. ובזמן שהוא מרגיש את גדלותו של המלך, אז הוא יכול לגלות את האהבה בב' סטרין: בין בסטרא דטובא, ובין בסטרא דדינא קשיא [הקדסה"ז אותיות ר-רג].
לכן אדם המבקש את האמת, הוא הנצרך לאור האמונה. ואדם כזה אם הוא שומע או רואה, איזו סגולה להשיג את אור האמונה, הוא שמח כמוצא שלל רב. לכן אלו אנשים שהם מבקשי האמת אז בחג הפסח, שאז הסגולה לאור האמונה, אזי אנו קוראין בפרשה "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", כי אז הזמן המסוגל לזכות לזה.