תוכן

חנוכה תשכ"ו

א) הנה חז"ל אמרו (​שבת כ"א:) ​מאי חנוכה, ת"ר בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמנייא אינון וכו', שנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל וכו', בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כה"ג, ולא היה בו אלא להדליק אלא יום אחד, נעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונת ימים לשנה אחרת קבעום, ועשו ימים טובים בהלל והודאה, הלכה היא שאסור להשתמש לאורה.
יוונים: היינו בתוך הדעת שהיא פילוסופיא, היינו להתאים המצות להשכל, למשל חליצה וכדומה.
להיכל: היינו המוח ולב, זהו ההיכל שבאדם.
שמנים: היינו המצות, כמו שכתוב שמן למאור, כי התורה נקרא אור והמצות נקרא נר, כמו שכתוב נר מצוה ותורה אור. ואין האור יכול להאיר בלי שמן, כי אין התורה יכולה להאיר אם אין במה להאחז, היינו בהשמן.
פך אחד של שמן: היינו לאחר הנצחון והמסירות נפש, שהיתה להם עם היוונים, מצאו שענין אמונה "אחד" בסוד שמע ישראל ה' אלקינו ה' "אחד". של שמן, שהמצוה זו חתום בחותמו של כהן גדול, שמדתו מדת חסד, שענין חסד הוא "מהו רחום אף אתה רחום" שענינו לשם שמים. אבל כח זה מספיק רק להאיר לילה אחד.
היות שענין אמונה צריכים כל פעם לחדש, כמו שכתוב חדשים לבקרים רבה אמונתך. ונעשה הם נס, שהכח הזה של האמונה היה מספיק להם לשמונה ימים.
הלל והודאה, היינו רק נס לבחינת רוחניות, לכן אסור להשתמש לאורה, לרמז שזהו רק לרוחניות.