תוכן

חיים נק' כל זמן שיש רצון לקבל הנאה, או שיש לו הנאה ממה שהוא מקבל, או שיש לו הנאה בזה שנותן לאחרים. ואם נאבד לו הכח הזה, נק' מת.
לכן בזמן שאדם חסר הכרה, שנבחן שהוא מתעלף, היינו שנאבד לו כוח הרצון לקבל תענוג. ובזמן שהאדם מאבד א"ע לדעת, היינו שבא למצב שהוא רואה לפי ראיות ברורות שהוא כבר לא מסוגל לקבל תענוג, או משום שיש לו הרבה בעלי חובות, שהם ימציאו לו יסורים, שהיסורים האלו יבטלו את התענוג הקטן שהוא רואה שעוד אפשר לו לקבל מהעוה"ז.
לכן אינו בן עוה"ב, מטעם שהוא צריך להשתדל בתו"מ ויקבל תענוג מזה שהוא יעשה נ"ר ליוצרו. שהתענוג כ"כ גדול, שיש בו יכולת לבטל את היסורים הכי נוראים שישנם בעולם. שלפי"ז ניתנו לנו מצוות שהן בחי' יהרג ואל יעבור, שהוא מקבל על עצמו יסורים של מס"נ, מטעם שהוא מאמין שעם העשיה של מס"נ יהי' נ"ר לפניו. א"כ מי שמאבד עצמו לדעת, הוא בעצמו מעיד שאין לו שום הנאה ותענוג בזה שהוא יעשה תורה ומצוות עמ"נ להשפיע נ"ר ליוצרו.