תשובה א': דבר הזמן בהגדרתו הרוחני, תבין, כי כל עיקר מושג הזמן אצלנו, אינו אלא הרגש של התנועות. כי מוח המדמה שבאדם, מצייר ומרקם מספר מסויים של תנועות, שהרגיש בהן בזו אחר זו, ומעתיקם בדמיון "זמן" מסויים, באופן, שאם היה האדם עם סביבתו במצב של מנוחה מוחלטת, לא היה יודע אז ממושג הזמן ולא כלום. והנה כן הדבר גם ברוחנים, שסכום מסוים של חידושי הצורות, הנבחנות לתנועות רוחניות, המסובכות זו בזו בדרך סבה ומסובב, מכנים אותן בשם "זמן" ברוחניות.
דוגמה: עניין "קודם ואח"כ" פירושו תמיד כמו סבה ומסובב. כשמדברים מיחסי סיבה ומסובב של הנאצלים, מבטאים הסיבה במילה "טרם", ואת מסובב הסיבה ההיא מבטאים במילה אח"כ.
מקור התשובה
תע"ס ח"א הסתכלות פנימית לד' ושו"ת כ'.