תוכן

תשמ"ח מאמר ד
חז"ל אמרו (קדושין ל', ע"ב) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש להמיתו וכו', ואלמלא הקב"ה עוזרו, אין יכול לו וכו'. משמע מכאן, שהקב"ה עוזרו, כן יכול לו. א"כ נשאלת, מדוע האדם צריך לבקש מה' סליחה על החטא, הלא חז"ל אמרו, שהאדם בעצמו אין יכול לו, אלא בעזרת הקב"ה. נמצא, אם האדם חטא, הוא לא אשם. כי מה הוא היה יכול לעשות, אם הקב"ה לא עזר לו.
ובכדי להבין זה, צריכים להבין מקודם, מהו שורש החטאים. כלומר, מהו המקור והסיבה שזה גורם כל החטאים.
והגם שהתשובה הוא פשוטה וידוע לכל, שהסיבה לכל החטאים הוא היצה"ר, אבל יש לדעת, מהו המקור והשורש של יצה"ר, שהוא מסית את הנבראים, שיחטאו, כלומר בשביל מה הוא רוצה, שהנבראים יחטאו בעולם. וכמו"כ צריכים להבין, מהו יצה"ט, שהוא רוצה דוקא, שהנבראים יעסקו בתו"מ.
וכפי שלמדנו (בספר הקדמות) מבואר, היות שמטרת הבריאה הוא להטיב לנבראיו, לכן ברא הבורא נבראים, שירצו לקבל טוב ועונג, כלומר שיהיו להם רצון וחשק לקבל תענוגים, אחרת הם מרגישים שאין להם טעם בחיים. והם מוכרחים לקבל תענוג, אחרת הם מרגישים יסורים. והרצון לקבל הזה הנטבע בהנבראים, זהו כל השורש של יצה"ר, שהוא מסית להנבראים, שיעשו חטאים.
אולם יש להבין, אם הבורא ברא בהנבראים את הרצון לקבל הזה, והוא עיקר מה שהנבראים נקראים בשם נברא, שזהו כמ"ש, שנברא נקרא יש מאין, שהוא דבר חדש, מה שלא היה מטרם שבראו. א"כ למה הוא שורש היצה"ר. והתירוץ על זה מובא בתע"ס (בתחילתו), היות שכל ענף רוצה להדמות לשורשו. לכן הרצון לקבל הזה, שאם הוא היה נשאר בצורתו שהוא בעמ"נ לקבל, אז הרצון הזה שהוא בהופכי להבורא, והיה מרגיש אי נעימות בעת קבלת התענוגים. לכן נעשה תיקון ע"ז, הנקרא צמצום. כלומר, שלא יקבל את האור בכלי זה, הנקרא מקבל לעצמו, אלא שיקבל השפע דוקא בזמן, שיש לו הכוונה בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, שכל מה שהאדם רוצה לקבל לעצמו, נעשה איסור, מטעם, שכל מה שרצון בעליון נעשה חוק מחויב בתחתון, שהתחתון כבר עושה איסור, אם הוא מקבל לעצמו, ולא על הכוונה בכדי להשפיע נחת ליוצרו.
נמצא, שכל החטאים נמשכים בזה, אם האדם רוצה לקבל לתועלת עצמו. וזה כמ"ש בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין. נמצא, שהתורה ומצות שנתנו לנו לקיימם, הוא על הכוונה להביאנו אל הכוונה, שנוכל לכוון לבנו לעשות את כל הדברים בעמ"נ להשפיע. וזה נקרא קדושה. ומכאן נמשך, שהקליפה והס"א, שהם רוצים לקבל לתועלת עצמם, ובזה הם בהופכיות לקדושה.
לכן אנו קוראים להרצון לקבל לתועלת עצמו בשם חדש יצר הרע, היות שעי"ז שהוא רוצה למלאות את רצונו ולהנות לעצמו, בזה הוא לא נותן לנו לקיים תו"מ. כי ע"י קיום תו"מ אפילו שלא לשמה, באים לשמה. לכן אפילו בשלא לשמה היצה"ר מפריע מלקיים תו"מ, כי מתוך שלא לשמה באים לשמה. לכן מספק אולי יבוא, כבר מפריע. ולשמה נקרא, שהאדם עושה הכל לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. נמצא, שהוא מפסיד, בזה שהאדם עוסק בתו"מ, עד כדי כך שהוא נאבד מהעולם. כלומר, שהאדם הורג אותו עם התורה ומצות שהוא מקיים. כשרז"ל (ברכות ס"א ע"ב) וז"ל, תניא ר' יוסי הגלילי אומר צדיקים, יצר טוב שופטן, שנאמר, ולבי חלל בקרבי. ופרש"י ולבי חלל בקרבי, יצר הרע, הרי הוא כמת בקרבי, שיש בידו לכופו, עכ"ל.
ובהאמור, כל מה שעושה היצר הרע, שמפריע לו מלעסוק בתו"מ, בצדק הוא עושה, כיון שהאדם רוצה להמית אותו ע"י התו"מ. לכן הרצון לקבל נקרא רע, מטעם שהוא עושה רע לאדם. משום שהיצר הזה הוא המפריע להאדם, שיגיע לבחינת דביקות בה', הנקרא חיים, כמ"ש ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כלכם היום. וכשהאדם בא לידי הכרה, שהרצון לקבל לעצמו מפריע לו להגיע לעולם החיים, ורוצה שהאדם ישאר בעולם החושך והמות, וכי יש בעולם דבר היותר רע, שמפריע לו מלהגיע להחיים, אז האדם נותן להרצון לקבל לעצמו שם יצר הרע. כלומר, שהאדם מרגיש את הצרות הרעות, שהוא גורם לו. אז הוא קובע לו שם רע.
משא"כ מטרם שהאדם מגיע להרגשה זו, שהרצון לקבל לעצמו הוא המפריע בעדו מלהגיע להטוב ועונג, אין האדם מכנה את הרצון לקבל לעצמו בשם יצר הרע.
ומזה אנו רואים, זה שהרצון לקבל לעצמו מפריע את האדם מלקיימם, הוא צודק, היות שהרצון לקבל לעצמו רואה, שהאדם רוצה להמית אותו, כנ"ל בדרז"ל על פסוק ולבי חלל בקרבי, שהיצר הרע נעשה כמת אצל צדיקים, שמקיימים תו"מ, כדרז"ל, בראתי יצה"ר, בראתי תורה תבלין. נמצא, שהרצון לקבל הזה, הנטבע בהנבראים, הוא השורש לכל החטאים, שלא נותן להנבראים לקיים מצות ה', מטעם שהוא רואה, שרוצים להעביר אותו מהעולם. וזהו כמו שמובא בהפתיחה לחכמת הקבלה (בתחילתה) רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תו"מ וכו'. ומבואר שם, שע"י קיום תו"מ זוכים להזדכך מהרצון לקבל לעצמו. לכן אנו מבינים טוב מאד, מדוע שהרצון לקבל הוא המפריע לקיים תו"מ, והוא השורש והסיבה לכל החטאים.
ומזה נמשך, שאלו שרוצים לעבוד בדרך של השפעה, להם יותר קשה מלחמת היצר הרע, מסיבת שאלו אנשים הם ממש רוצים להרוג ולהמית את הרצון לקבל לעצמו. כלומר, שהם רוצים ללכת בדרך התורה, שהיא הפוכה מדעת בעל בתים. שדעת בעל בתים הוא, שאין הם עושים שום דבר אלא לתועלת עצמו. ולכן כשהם עוסקים בתו"מ, כל כוונתם היא, שירכושו עי"ז שכר עבור תועלת עצמם. זאת אומרת, שהם ישארו בהרצון לקבל שלהם. ורק מקודם שהתחילו לעסוק בתו"מ רצו שכר עוה"ז, בשעה שעוסקו רק בדברים גשמיים, כי מי שעובד אצל בעה"ב, הוא רוצה שבעה"ב ישלם לו שכר. ועתה, שהתחיל לעבוד ולקיים תו"מ מה, שה' צוה אותנו, אז הוא רוצה, שה' ישלם שכר. נמצא, שהכל ע"ד לתועלת עצמו. משא"כ אחר כך, שהתחילו לקיים תו"מ, היה זה על הכוונה שיקבלו שכר עבור הרצון לקבל שלהם, עוה"ב. א"כ, אין היצה"ר, הנקרא רצון לקבל, לא מתנגד להם כל כך.
היות שהרצון לקבל מתנגד להם רק מספק, כלומר, היות משלא לשמה באים לשמה. שפירושו, שהגם שהתחיל לקיים תו"מ עבור שיהיה לו שכר לתועלת עצמו, אבל עי"ז יכולים אח"כ לבוא לשמה, דהיינו לעבוד רק לשם תועלת ה' ולא לתועלת עצמו. משא"כ מי שרוצה לכתחילה לעבוד בעמ"נ שלא לקבל פרס, כלומר שלא רוצה לעבוד לתועלת עצמו, בטח שהיצה"ר מתנגד לו על כל צעד ושעל. והיצה"ר רוצה לקיים "הבא להורגך, השכם להורגו". לכן עבודתם קשה ביותר, מאלו אנשים שעובדים בעמ"נ לקבל פרס. משום שהם אומרים לכתחילה, שהם רוצים לקיים תו"מ בתור סגולה, שעי"ז יכלו להרוג את היצה"ר, כנ"ל ולבי חלל בקרבי.
ועתה נבין את השאלה, ששאלנו, לפי מה שארז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אם אין הקב"ה עוזרו, אין יכול לו. נמצא, במה האדם אשם, אם לא קבל עזרה הדרושה מאת ה'. ולפי זה, מדוע האדם צריך לבקש סליחה מאת ה'. והתשובה היא פשוטה, היות שהוא לא בקש עזרה. כי חז"ל אמרו הבא לטהר מסייעין אותו. נמצא לפי זה, שהעזרה בא מה' לאחר שבקש עזרה. נמצא, שחטאו של אדם הוא בזה, שלא בקש עזרה מה'. כי אם היה מבקש עזרה, בטח היה מקבל העזרה מה'. אלא אם האדם אומר, שבקש עזרה וה' לא נתן לו, ע"ז בא התשובה, שהאדם צריך להאמין, שהקב"ה הוא שומע תפלות. כמ"ש "כי אתה שומע תפלות כל פה". ואם היה מאמין באמת, היה תפלתו שלימה. וה' שומע תפלה שלימה, היינו שהאדם משתוקק בכל לבו, שה' יעזור לו. משא"כ אם תפלתו אינו שגורה בפיו, פירוש, שאין לו האמונה אמיתית, שה' יכול לעזור לו, וה' שומע את כל מי שמבקש ממנו, ולפניו קטן וגדול שוים, דהיינו שעונה לכולם. נמצא, שהתפלה אינו שלימה, לכן הוא צריך לבקש סליחה על החטאים שלו, בזה שלא ביקש עזרה הדרושה מה'.
והגם בבחינת הפשט יש תירוצים אחרים, אבל בבחינת עבודה, שהאדם רוצה ללכת בדרך של השפעה ולא בבחינת קבלה, עיקר החטא הוא, בזה שהאדם לא מבקש מה', שיעזור לו לנצח את הרע. וע"ז הוא מבקש סליחה. ומכאן ולהבא הוא מבקש עזרה.