תוכן

תשמ"ח מאמר כ
חז"ל אמרו (אבות פרק ב, טז) אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך, הרי אנו רואים, שאנו צריכים לעבוד בשביל שכר, ולא עוד, אלא שיש ציווי מיוחד, שאנו צריכים להאמין, שהקב"ה ישלם לנו את השכר, ושם, בפרק א', אמרו ממש ההיפך, וז"ל, הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס, עכ"ל.ויש להבין איך מתקיים שני המאמרים האלו.
ידוע, שכל ענף רוצה להדמות לשורשו, והיות השורש שלנו, שהוא הבורא, הוא במצב המנוחה המוחלטת, לכן אין הנבראים מסוגלים לעשות שום תנועה, אלא שהתנועה ישבח את מצב המנוחה של האדם, אחרת האדם בוחר במנוחה, וכמ"ש בתע"ס (חלק א', דף כ', אות י"ט) וז"ל, בידוע, אשר כל ענף יהיה טבעו שוה לשורשו, ולכן כל הענינים, הנהוגים בשורש, יתרצה בו הענף ויחמודם, וכל הענינים, שאינם נהוגים בשורשו, גם הענף מתרחק מהם וכו', דהיינו, אנו אוהבים את המנוחה, ואנו שונאים מאד את ענין התנועה, עד שאין אנו עושים שום תנועה, זולת בשביל השגת המנוחה, עכ"ל. שפירושו, שאין אנו עושים שום תנועה, אלא אם אנו יודעים, שהתנועה הזו ישבח לנו את המנוחה, כלומר, השבח הזה, שאנו מקבלים עבור המנוחה, זה נקרא שכר, זאת אומרת, אם אנו מרויחים ע"י התנועה יותר הנאה מהמנוחה, אז אנו יכולים לעשות תנועות, אחרת אנו נשארים במצב המנוחה.
ובענין השכר, הרי יש מקרא מפורש בתורה, "אם בחקותי תלכו, ואם מצותי תשמורו, ועשיתם אותם, ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה וכו'", א"כ איך אמרו רז"ל לעבוד בלי שכר, הנקרא שלא על מנת לקבל פרס, הלא זה ממש ההיפך ממה שכתוב בתורה, וגם זהו אחד מהעקרים, שצריכים להאמין בשכר ועונש, א"כ איך אמרו חז"ל, שאדם צריך לעבוד שלא על מנת לקבל פרס.
אולם יש להבין זה שאמרו חז"ל הוי כעבדים המשמשין את הרב שלא עמ"נ לקבל פרס, מהו הטעם, הלא יש להבין, שזה הוא נגד מטרת הבריאה, כי מטרת הבריאה הוא להטיב לנבראיו, ולסיבה זו ברא הקב"ה את הנבראים בכלים דקבלה, כלומר, שיהיה לו רצון והשתוקקות לקבל הנאה ותענוג, א"כ מדוע צריכים לוותר על השתוקקות של הנאה ותענוג, אלא להשתדל רק להשפיע לה', ולא למלאות את ההשתוקקות לתענוגים, שהוא בעצמו ברא אותנו בטבע כזו, ואיך אח"כ אומרים לנו, לא, הגם שברא אותנו בטבע לקבלת תענוגים, ומ"מ עכשיו אסור להשתמש בכלים האלו, המכונים רצון לקבל לעצמו.
והתשובה הוא, היות שכל ענף רוצה להדמות לשורשו כנ"ל, והיות שהבורא הוא המשפיע, לכן במקום שהאדם צריך להיות מקבל לעצמו, הוא נוהג שם ענין של בושה, ובכדי לתקן את ענין הבושה, נעשה תיקון, המכונה, מקבל בעמ"נ להשפיע, לפי זה יוצא, זה שאמרו, שאסור לקבל לעצמו, אינו מטעם שאסור להנות, אלא שזהו תיקון, שבזמן שהאדם יקבל את ההנאה, והיות שבזמן קבלת התענוג, הוא בשינוי צורה מהמשפיע, ומשום זה הוא מרגיש אי נעימות בעת קבלת התענוג, משא"כ אם הוא מקבל התענוג מטעם שהוא רוצה להנות להעליון, בזה הוא מקבל בחינת השתוות הצורה, ואז יש לו ב' דברים בעת קבלת התענוג, א', שהוא לא מתרחק מה' בעת קבלת התענוג, ב', שאינו מרגיש שום חסרון בעת קבלת התענוג.
ובהאמור יוצא, שהאיסור, שאסור לקבל לעצמו, הוא לטובת הנבראים, ולא משום שהקב"ה צריך שישפיעו לו, או לאהוב אותו, כי הכל הוא רק לטובת הנבראים, שהם המקבלים תענוג ממנו, ושיהיה בהתענוג שלימות.
ומבחינת תיקון העולם נעשה ב' מערכות, א', הנקרא אבי"ע דקדושה, ששם נוהג רק סדר של קבלה בעמ"נ להשפיע, ב', אבי"ע דטומאה, ששם נוהג קבלה בעמ"נ לקבל, לכן מטרם שאדם מתקן מעשיו, שיהיו בעמ"נ להשפיע, הוא ניזון ממה שמשך מאבי"ע דטומאה.
ובהאמור נבין מה ששאלנו, הלא אנחנו צריכים להאמין בשכר ועונש, ומצד השני אומרים לנו לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס, כלומר, לעבוד בלי שום שכר, התשובה הוא, היות מצד הבורא הוא רוצה לתת, שזה היה מטרתו להטיב לנבראיו, אלא שנעשה תיקון "בכדי להוציא לאור שלימות פעולותיו", שאנחנו נעבוד שלא לקבל שכר, ורק על תיקון הזה, שלא לקבל שכר, אנו צריכים לתת עבודה ויגיעה רבה, מסיבת שזוהי נגד הטבע שלנו, ורק בסגולת תו"מ אנו יכולים להגיע לזכות לכלים האלו, הנקרא כלים דהשפעה, זהו השכר שלנו, שאנו צריכים להאמין בשכר ועונש, כלומר, אם אנחנו נשמור את התו"מ, נזכה לכלים דהשפיע, ואם אין אנחנו נקיים את התו"מ, אנו נשארים בכלים דקבלה, שהכלים האלו אינם מסוגלים לשום דבר שבקדושה, ומשום זה איך יהיה באפשרות לקבל את הטוב והעונג, מה שהבורא רוצה לתת להם.
אי לזאת, כאשר אנו מתחילים ללכת בדרך של השפעה, תיכף מתחיל הגוף להתנגד, ואנו צריכים להאמין באמונת חכמים, ולהאמין במשרז"ל הבא לטהר מסייעין אותו, ולהאמין במה שארז"ל, שהקב"ה אמר בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין, שע"י התורה, המאור שבה מחזירו למוטב, ועל השכר הזה, אנו צריכים להאמין, שה' יתן לנו את השכר הזה תמורת עבודתנו בתו"מ, וממילא לא יהיה סתירה למה שאומרים, שצריכים להאמין בשכר ועונש, ומצד השני אומרים, שאנו צריכים להיות כעבדים המשמשין את הרב שלא עמ"נ לקבל פרס.
התשובה הוא, היות שאנו צריכים לעבוד שלא עמ"נ לקבל פרס, וזהו נגד הטבע שלנו, ואין אפשרות שאנחנו נוכל לתקן את עצמנו בתיקון זה, וע"ז אמרו יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, אלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו, שרק הקב"ה יכול לעזור לו, שיתן לו הכלים דהשפעה, להשכר הזה אדם צריך להתפלל לה', שיתן לו, היות מכוחות עצמו אין יד משגת לכלים דהשפעה.
ועוד יותר מזה, שמוטל על האדם חיוב להאמין, שה' יתן לו את הכח הזה, וזהו מסיבת שיש הרבה פעמים שאדם עובד ונותן יגיעה בכדי להשיג הכלים דהשפעה, ומבחינת התיקון, שאין האדם יכול להבין, יש לפעמים, שהאדם שהתחיל בעבודה זו דלהשפיע, והוא רואה אחרת, שהוא הולך אחורה, כלומר, שעכשיו, מעת שהתחיל להכנס בעבודה דלהשפיע, הוא נעשה יותר מגושם, כלומר, שהרצון לקבל לעצמו התחיל לפעול בו ביותר מרץ, נמצא, זה שהוא רואה, שהרצון לקבל פועל אצלו כל פעם ביותר תקיפות, עד שהאדם בא לפעמים לידי יאוש, ואומר, שהוא רואה, שאין שום סיכויים, שיוכל לבוא פעם לזכות לרצון להשפיע, ואז הוא אומר, אני עבדתי בחינם, כלומר, חשבתי שע"י היגיעה בתו"מ, אני אקבל את השכר, שזה יהיה לי מתנה עבורי, שקבלת את אשר קויתי כל הזמן, שאני אזכה להגיע לעשות נחת רוח להבורא, ואני אצא משליטת האהבה עצמית, ועכשיו אני רואה, שזה לא בשבילי, מסיבת שאני יותר מגושם משאר אנשים, ובתחילת עבודתי חשבתי, שאני לא כ"כ משוקע באהבה עצמית, לכן חשבתי העבודה זו, להגיע בעמ"נ להשפיע, זה יקח בודאי זמן כמו כל מקצוע שלומדים, שלא תופסים את המקצוע בקלות, אלא שצריכים ללמוד הרבה, עד שקונים את המקצוע, מה שהוא לומד, לא חשוב איזה מקצוע, נגרות או מסגרות, או אפילו מקצוע של רופא, וכדומה, ולכולם מוכרחים לתת זמן, יש מקצועות שלומדים ג' שנים, או חמש שנים, אבל יש סבלנות לחכות עד הזמן שנוהג, ושם האדם מסוגל לעבוד, מסיבת שהוא רואה, שכל יום ויום הוא הולך קדימה, אז האדם מבין מדעתו, שיגיע הזמן, היינו בסוף ג' שנים או הה' שנים, הוא יקבל תעודת גמר, שהוא כבר יכול לקבל עבודה על המקצוע שלו.
משא"כ בעבודה דלהשפיע, הוא רואה, שכל יום הוא הולך אחורה, ויכול לעבור שנה או שנתיים, והוא רואה שלא זז כמלא נימא, ואז הוא בא לידי יאוש, ואומר, שאף פעם הוא לא יכול לקבל תעודה, שהוא עובד בעמ"נ להשפיע, וממילא לא יהיה לו אפשרות לקבל בחינת תורה, ששם לא נותנים להכנס אלא אנשים נאמנים, שלא יקלקלו את בחינת תורה, שיתנו להם, והיות שהוא רואה, שהוא לא מסוגל לקבל תעודה, שהוא עובד לשמה, לכן אף פעם לא יזכה לבחינת רזי תורה, כשרז"ל הלומד תורה לשמה, מגלין לו רזי תורה, ומשום זה הוא רוצה לברוח מהמערכה, ועל מצב הזה ארז"ל, שהאדם צריך להתגבר ויאמין, "שנאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך", כלומר, שאם האדם נותן יגיעה בתו"מ על הכוונה לקבל שכר, שיתנו לו את הכח דהשפעה, שאל יסתכל במה שהוא לא מתקדם, אלא הוא צריך להאמין, אם האדם נותן יגיעה, בכדי לזכות לכלים דהשפעה, בטח ה' יתן לו, נמצא, שזהו השכר שאנו מבקשים תמורת עבודתנו, שהוא, שנוכל לעבוד בלי שכר, אלא מטעם בגין דאיהו רב ושליט.
ובהאמור יש לפרש מ"ש (ביהי רצון, קודם תהלים) "ומאוצר מתנת חנם חננו", זאת אומרת, אנו מתפללים ואומרים תהלים על הכוונה שלא לבד שאנו מבקשים שכר, אלא אנו רוצים, שגם תתן לנו מאוצר מתנת חנם, וי"ל, הלא ידוע שהאדם צריך לעשות הכל שלא לקבל שכר, אלא יש לפרש כנ"ל, שאנו רוצים, שאתה תתן לנו שפע מאוצר מתנת חנם, מטעם, אם אנחנו נקבל שפע משם, אז אנחנו נוכל לעבוד בחנם, שלא על מנת לקבל פרס, וזהו ע"ד, מי שצריך לרפואה, אז מבקשים מה', שישלח רפואה מאוצר הרפואות, או מי שצריך גבורה, הוא מבקש, שישלחו לו גבורה מאוצר הגבורות וכו', אי לזאת, מי שרוצה לקבל כח מלמעלה, שיוכל לעבוד בחנם בלי שום תמורה, אז הוא מבקש מה', שיתן לו שפע מאוצר מתנת חנם, זאת אומרת את הכח הזה של מתנת חנם, כלומר, שיתנו לו כח, שזהו אצלו מתנה גדולה, היינו זה שיהא בידו לעשות מעשים בחנם, זה נקרא אצלו מתנה ע"ד שכתוב "מה אני בחנם, אף אתה בחנם".
ובהאמור יש לפרש מ"ש (תהלים, קכ"א) "אשא עיני אל ההרים, מאין יבא עזרי, עזרי מעם ה', עשה שמים וארץ", שיש להבין, שדוד המלך היה שואל, מאין יבא עזרי, ואח"כ נתודע לו, שעזרי מעם ה', הלא כל יהודי מאמין, הוא אומר, שהאדם אין לו מקום אחר לקבל עזרה, אלא מעם ה', ומה הוא החידוש, ובהנ"ל יש לפרש, שהוא בא להשמיענו, שלא חסר לנו שום דבר, בכדי שנקבל טוב ועונג, אלא כלים דהשפעה, כי אז יהיה לנו השתוות הצורה עם הבורא בבחינת מהו רחום, אף אתה רחום, אז נהיו מוכשרים לקבל את הטוב והעונג.
לכן יש לפרש לפי הכלל הידוע, שכל הבריאה, שאנו מכנים בשם בריאה, הוא רק הרצון לקבל לעצמו, שנברא יש מאין, כלומר, אצל הבורא יש לומר, שהוא הנותן והמשפיע, אבל ענין קבלה, זהו דבר חדש, שהבורא ברא אותו מאין, כלומר אין, אין שם בחינת קבלה, וז"ש מאין, שהוא בחינת שיש אצל הקב"ה, שנקרא שהוא רק המשפיע, אם האדם יכול לבוא לבחינה זו, הנקרא אין, אז יבוא עזרי, שאז האדם יהיה מוכשר לקבל את הטוב והעונג, וז"ש "עזרי מעם ה', עשה שמים וארץ", שכאן הוא מפרש מה זה אין, היינו ההיפך מקבלה אלא משפיע, וז"ש "עשה שמים וארץ", שפירושו, שהוא עשה שמים וארץ, שפירושו, שהוא השפיע והוליד את השמים וארץ, וכשהאדם יגיע לבחינת אין, הנקרא, כח השפעה, אז הוא יהיה מוכשר לקבל טוב ועונג, היות מצד הבורא לא חסר שום דבר, אלא חסר רק כלים, שהתחתון יהיה מוכשר לקבל, ז"ש "מאין יבא עזרי", וז"ש, שלא יחשוב האדם, שחסר משהו דברים גדולים, בכדי לקבל את הטוב ועונג הזה, מה שהקב"ה רוצה לתת לנבראים, כלומר, אדם, כשהוא נותן כוחות בכדי להגיע לשלימות המטרה, שבשבילה נברא, וראה, שעוד לא הגיע למדרגה יותר גבוה, מכפי שהיה ילד בן ט' שנים, אלא שהוא מבין ענין עבודת ה' באותו שיעור, כפי שהיה מבין בגיל תשע, אז, כשהוא מתבונן מהו הסיבה, אז הוא אומר, בטח שאני נולדתי בלתי כשרוני, ואין לי שום כח דהתגברות, אלא אם הייתי יותר כשרוני, והיה לי יותר אביריות, אז הייתי מצליח להגיע להשלימות, נמצא, שהוא חושב, שחסר לו הרבה דברים, אבל האמת הוא, שלא חסר לאדם רק בחינת השתוות הצורה, הנקרא כלים דהשפעה, כמ"ש "מה הוא רחום אף אתה רחום", שבחינת השפעה נקראת בחינת אין, וזה שרוצה להשמיענו, בזה שאומר "מאין יבא עזרי", שרק זה חסר, ולא שום כשרונות ושום אביריות, אלא "עזרי מעם ה'", שה', שהוא עשה שמים וארץ בכדי להשפיע לבריות, את זה אני צריך, שה' יעזור לי להשיג, היות שזהו הכלי, ולאחר שיש להאדם הכלי הזה, הנקרא כלי דהשפעה, אז האור יבוא מאליו, כי כך היה מטרת הבריאה להטיב לנבראיו.