תוכן

שמעתי אלול תש"ב
בזמירות דשבת כתוב: "יגלה לן טעמיה דבתריסר נהמי (יגלה לנו הטעם של י"ב חלות), דאינון אות בשמיה, כפילא וקלישא" (שהוא אות בשמו, כפול וקלוש).
ויש לפרש דברי האר"י הקדוש. ידוע שעל ידי צ"ב נעשו ב' ווין, היינו צד ימין וצד שמאל, וזה פירוש כפילא מלשון כפל. ומזה, היינו מכח התיקון של צ"ב, שהיה שיתוף מדת הרחמים בדין, אז הדין נעשה יותר קלוש ממה שהיה לפני המיתוק. ואחר כך הב' ווין מאירים במלכות, שה"ס "וזיינין דכנישין", שזיינין ה"ס מלכות הנקראת שביעי, היא כונסת בתוכה את ב' הווין.
ויום השביעי נקרא בחינת גמר התיקון, שהיא בחינת לעתיד לבוא, אבל מאיר גם בבחינת שיתא אלפי שני, וזה ענין ששת ימי המעשה, והיא בחינת "אשר ברא אלקים לעשות". ושבת נקראת בחינת נפישה (כמו שנאמר "וביום השביעי שבת וינפש"), וזוהי בחינת שבת המאירה בשתא אלפי שני, שאז השבת היא רק בחינת נפישה, בדומה לאדם הנושא משא, ובאמצע הדרך הוא עומד לנוח, בכדי לקבל כוחות מחדש, ואחר כך הוא צריך עוד פעם לסחוב את המשא. מה שאין כן בשבת של גמר התיקון, כבר אין שם מה להוסיף, לכן אין כבר עבודה בכלל.