חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים

תוכן

תשמ"ו מאמר יד
הכתוב אומר "דבר נא באזני העם, וישאלו איש מאת רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב, ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים, וכו'" (שמות יא' ב').
הנה דרשת חז"ל, (ברכות ט, ב) אמרי דבי ר' ינאי אין נא, אלא לשון בקשה. א"ל הקב"ה למשה בבקשה ממך, לך אמור להם לישראל בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, כדי שלא יאמר אותו צדיק, ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם.
העולם מקשים וכי אם הקב"ה, רצה לקיים הבטחתו לאברהם, כמ"ש ואחרי כן יצרו ברכוש גדול, לא היה בידו להעשיר את עם ישראל בלי שאילת כלים ממצרים, שנראה שהוא דרך רמאות, שלכאורה נראה ששאלו לכתחילה בשקר, היינו על הכוונה שלא להחזיר.
עוד יש להבין בזה שהקב"ה אמר למשה, להפציר בישראל לשאול כלים אצל המצרים, כנ"ל שאין נא אלא לשון בקשה. ומה הוא ההפצרה הזאת, שמשמע שהקב"ה היה יודע שהם יתנגדו לזה, לכן בקש ממשה שידבר עם ישראל, א"כ יש להבין מהו סיבת התנגדותם של ישראל לדבר זה.
עוד יש להבין מ"ש ויתן ה', את חן העם בעיני המצרים, איך יכולים להבין דבר זה שהוא מקצה אל הקצה, הגם שמצד ה' הכל יכול להיות, אבל במובן הפשוט קשה להבין את זה, במה שכתוב (שמות א, יב) וכאשר יענו אותו כן וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל, ודרז"ל מלמד שהיו בעניהם כקוצים (סוטה יא) נמצא שנהפכו כקוצים, היינו במקום שלא היו יכולים לסבול את עם ישראל, והיו בעיניהם כקוצים, נהפך עכשיו מקצה אל הקצה שכן מצא עם ישראל חן בעיני המצרים.
והנה בהבטחת הקב"ה לאברהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, גם כן יש להבין את כל הענין שמובא שם. (בראשית טו ו) "ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה. וכו', "ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה וכו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
וגם כאן יש להבין איזה תשובה קבל אברהם על השאלה, במה אדע כי אירשנו, כי תשובת הקב"ה, היה על שאלה זו, כמ"ש ויאמר לאברם, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וכו', ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, א"כ השאלה היה על בטיחות הירושה והתשובה על הבטיחות היה, שעם ישראל יהיו בגלות, וכי הגלות הוא הבטיחות על ירושת הארץ.
ותירץ אאמו"ר זצ"ל. שהפירוש של השאלה היתה, כי ידוע שאין אור בלי כלי, היינו שאי אפשר לקבל מלוי, אם אין חסרון, וחסרון נקרא כלי, וכשראה מה שהקב"ה רוצה לתת לבניו, אז אמר אברהם הלא אני, לא רואה שבני, יהיה להם צורך, לאותו ירושת הארץ הרוחניים, כי אמר, אם הם יקבלו איזה הארה קטנה, כבר יהיה להם סיפק, כי מדרגה הכי קטנה ברוחניות, מביא לאדם יותר תענוג, מכל תענוגי הגשמיים שישנם בעולם.
ולפי זה מתי שיקבלו איזה הארה קטנה, כבר יהיה להם מקום לחשוב, שאין מדריגות יותר גדולה מזה שהשיגו, א"כ לא יהיה להם צורך לבקש עוד משהו, ומשום זה היה שאלת אברם להקב"ה, במה אדע שיהיה להם צורך לאותה ירושת ארץ הרוחניות, א"כ הוא ביקש מה', שיגיד לו באיזה אופן יכול להיות מציאות כזה, שיהיה להם אור בלי כלי, ואברם הבין שאור נותן הקב"ה, אבל כלים היינו רצון לאורות יותר גדולים מכפי שכבר קבלו, מי יתן להם להבין שהם עוד צריכים להגיע, להתעלות יותר גדולה, מכפי שהם מרגישים עכשיו, היות שיש כלל ברוחניות, שכל דבר רוחני שבא לאדם, הוא מרגיש בה שלימות שאין למעלה ממנו, כי כל דבר רוחני, הוא הרגשה שלימה בלי שום חסרון, אחרת היא לא נקרא רוחני, כי רק בדבר גשמי יכול תענוג, ומ"מ מרגישים, שיש תענוג יותר גדול, משא"כ ברוחניות, א"כ היה אברהם תמה על עצמו, איך ובמה יהיו להם צורך לבקש מה', שיתן להם מדרגות יותר גדולות הנקראת ירושת הארץ.
ואמר, שמה שהשיב לו הקב"ה, ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וכו', זהו תשובת הקב"ה לאברם, מכאן היינו מגלות מצרים, יהיה להם צורך לבקש מה' שיתן להם כל פעם, כוחות יותר גדולים.
והטעם הוא כי בזמן שהאדם מתחיל ללכת בעבודת ה', והוא רוצה שכל עשיותיו יהיו בעמ"נ להשפיע, והוא רואה שאין בידו להתגבר, אז האדם מבקש עזרה מה', שיעזור לו כמו שארז"ל הבא לטהר, מסייעין אותו, ושואל הזה"ק במה מסייעין אותו בנשמתא קדישא.
אי משום זה כיון שכל מה שהיו מתגברים בעבודה היה הכל נשקע בארץ כ"ש בענין שבנו את פיתום ורעמסס, היינו כל יום היו צריכים להתחיל עבודתם מחדש, כי כל מה שבנו הכל נכנס לתהום, ותמיד הם היו רואים את עצמם, כמי שאף פעם לא התחילו, בעבודה כי ראו שאין הם זוכרים שום דבר תורה, מה שנוגע לעניני עבודה, ותמיד כשעושים חשבון לעצמם, איפוא עבודה שלנו, מה שאנחנו הכנסנו כוחות בעבודה, ולאן הם הלכו.
ועוד יותר מזה היה קשה להבין, איך היה היכולת לקליפת פרעה לבלוע את כל עבודתם אשר עבדו, עד כדי כך שהם לא מרגישים, שהיה פעם שעסקו בעבודת ה', ושהיה להם מטרה להגיע לשלימותם, וידעו מה שהם רוצים, פתאום באו לידי מצב ששכחו הכל ולא נשאר בהם שום רשימו מעבודתם, וזה היה הכל בכוונה תחילה, שהקב"ה הכין קליפה לצורך זה, בכדי שכל פעם יהיו במצב של התחלה, וכידוע כל התחלות קשות, אז יהיו מוכרחים לבקש מה', שיעזור להם כנ"ל, הבא לטהר מסייעין אותו, וכדברי הזה"ק, שכל פעם הם מקבלים בחינת נשמתא קדישא, שזה נבחן כח מלמעלה, שלזה אחר זה בכל פעם מקבלים תוספות נשמה, וזה מתקבץ אחר כך לחשבון גדול, כידוע "שגמירי שמשמיא מיהב יהבינין משקל לא שקלו" (חולין ס), אלא כל הארה שמקבלים מלמעלה, אעפ"י שנסתלק לפי שעה, אבל לבסוף היינו כשגומר סכום יגיעה, מה שמוטל על האדם לגלות, בבחינת "כל מה שבידך ובכחך עשה" אז הוא מקבל בפעם אחת את כל מה שקבל, בזה אחר זה, והוא חשב שהכל נכנס להקליפות, אז הוא מקבל הכל חזרה.
נמצא לפי הנ"ל, שכל ענין גלות מצרים, היה בכדי לקבל כלים, וצורך לאורות הגדולים, הנקראים ירושת הארץ. שעל זה היה אברהם תמה ואמר, שהוא לא רואה שיהיה להבנים שלו צורך לאורות הגדולים האלו, והיות שאין אור בלי כלי, נמצא אפילו שרוצים לתת להם אבל אין להם כלים לקבל.
ומשום זה הוכן להם גלות מצרים, שעל ידי השאלות והטענות של המצרים, שעי"ז יתרוקנו כל פעם ממה שכבר רכשו לעצמם קצת קדושה והם היו יונק מהם, ומשום זה היו להם תמיד צורך לבקש מה', שיאיר להם הדרך שיכלו ללכת קדימה, והם ראו שכל פעם הלכו אחורי.
וזה שכתב האר"י הק', שבזמן יציאת מצרים היו עם ישראל במ"ט שערי טומאה, עד שנגלה אליהם מלך מלכי המלכים וגאלם.
ולכאורה זה נגד השכל, הלא ידוע שמשה ואהרן באו למצרים ודברו עם בני ישראל שהקב"ה רוצה להוציא אותם ממצרים, ועשו במצרים את כל המופתים, ומזה שראו את עשר המכות שקבלו המצרים, בטח שזה היה צריך, לקרב את הכלל ישראל לקדושה, ולא לעשות פעולה הפוכה, שנפלו כל פעם לשער של טומאה יותר עמוקה, עד שהגיעו בזמן, שהיו צריכים לצאת ממצרים, היינו שהיה צריך להיות הכנה גדולה לקבל אור הגאולה, ולבסוף מה אנו רואים באיזה מצב הם היו בזמן קבלת אור הגאולה, במ"ט שערי טומאה, היתכן דבר כזה.
וכפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שענין גלות מצרים היה בכדי להשיג כלים, של המצרים, אבל רק בהשאלה, ואח"כ להחזיר להם בחזרה, כי הוא זצ"ל פירש שענין זה שהקב"ה אמר לאברהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וכו', זה היה הבטחה על הירושה, זאת אומרת שיהיה להם צורך לקבלת השפע מהקב"ה, כי זה שרוצים לצאת מהשעבוד של המצרים, הוא יכל להיות רק על ידי עזרה עם נשמתא קדישתא כנ"ל, אז ממילא כל פעם הם יהיו זקוקים לעזרת ה', ומזה יהיה להם צורך כל פעם להמשיך מדרגות יותר גדולות.
ובהאמור נבאר את הענין של גלות מצרים, ואת ענין השאלת כלים אצל המצרים.
הנה אנו רואים בזמן שמשה ואהרן באו לבני ישראל, כמ"ש (שמות ד, כט) "וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל, וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה', אל משה ויעש האתת לעיני העם. ויאמן העם וישמעו וכו'".
מכאן אנו רואים שתיכף שבאו משה ואהרון לבני ישראל. קבלו עליהם את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה, באמונה למעלה מהדעת, וכל מה שהמצרים היו נותנים להם להבין עם כל השאלות וקושיות, על אמונת ישראל, לא עלה בשם, כי הם הלכו למעלה מהדעת, ומשום זה, זה שהיו בגלות כל הזמן, לא היה יכול עכשיו לפעול בהם כלום, היינו לאחר שבאו משה ואהרן לבני ישראל שהקב"ה רוצה להוציא אותם מהגלות, תיכף קבלו עליהם שלא לשמוע מכאן ולהבא, את טענותיהם של המצרים שבאו בשם פרעה מלך מצרים, שיותר כדאי להם, שישארו תחת שליטתם, ורצו לתת להם להבין את אמיתיות הדרך של המצרים, ואל להם לשמוע במה שמשה ואהרן אומרים להם, שאנו רואים שאתם צעקים, לאמר נלכה נזבחה לאלקינו שזה נתן לכם להבין שאתם צרכים לעזוב את מצרים וללכת אחריהם. ומה שהם אומרים לכם, מובן לנו שאתם רוצים לשמוע את כל דבריהם בעינים עצומות, היתכן לעשות כדבר הזה.
בו בזמן שאנחנו מדברים אליכם דברים של טעם, ואין לכם שום דבר להשיב לנו, ומ"מ אתם מתעקשים שאתם מוכנים ללכת עד הסוף, כדברי משה ואהרן.
מזה אנו רואים שלאחר ביאת משה ואהרן, עם בשורת הגאולה שהם יוצאים עכשיו, מהשעבוד שלא היה יכולים לעבוד עבודת הקודש, שמחו עכשיו עם הבשורה זו, ולא צריכים לשום הפלגות, של טעמי תורה וטעמי מצות אלא הם היו שמחים בזה לבד, היינו ממה שיכולים עכשיו לקיים בבחינת מעשה לבד, מזה היה להם סיפוק גמור, והיו ששים ושמחים, לעשות רצון קונם, כמ"ש "הם צועקים לאמר נלכה נזבחה לאלקינו" (שמות ה, ח).
נמצא עכשיו כשהם יוצאים מגלות מצרים, עם כלים שלא צריכים כלום, אלא כמ"ש ויאמן העם וישמעו, ואין להם שום צורך לירושת הארץ, שהקב"ה הבטיח לאברהם כמ"ש ידוע תדע וכו', ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כנ"ל שענין הגלות היה בטיחות שיהיה להם צורך לקבל את הטוב והעונג שהיא בחינת ירושת הארץ שהקב"ה אמר לתת לזרעיו, ועדיין אין להם כלים לזה אלא שהם מסתפקים במיעוט.
ומשום זה, ויאמר ה' אל משה וכו', דבר נא באזני העם, וישאלו איש מאת רעהו, ואשה מאת רעותה, כלי כסף וכלי זהב.
ולפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, צריכים לפרש, שהכוונה היא שיקחו את הכלי כסף וכלי זהב, מה שיש להמצרים, זאת אומרת שיקחו את הרצונות והכסופים שיש להם היינו כל הקושיות שהיה להם על דרך של עם ישראל, ותמיד המצרים היו דורשים מכם שבכל דבר שאתם עושים, צריך להיות עם דעת והבנה, ומה שאתם עוסקים בהתגברות בכדי, לצאת מאהבה עצמית אלא לעשות הכל בעמ"נ להשפיע, זהו דרך לא נכונה, כי הבורא הוא טוב ומטיב, וכשברא העולם בטח שהוא להטיב לנבראיו, היינו שאנו הנבראים נהנו מהטוב ועונג, ואתם עוזבים את דרך הנכון ולוקחים לעצמכם, דרך אשר הוא ממש נגד מטרת הבריאה, ואתם אומרים לנו שזה הוא דרך אמת, שלא צריכים שום דבר בשביל אהבה עצמית אלא לעשות הכל בעל מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו.
ותמיד כשעם ישראל היו שומעים את הלשון הרע של המצרים שדברו סרה על דרך של השפעה, היו בורחים מהם, היינו שהיו בורחים מהמחשבות האלו בזמן שהיו באים לבלבל את המחשבות של בני ישראל, ולהשפיע דעותיהם ללבות בני ישראל.
ומשום זה, שהקב"ה היה יודע שהם לא ירצו לשמוע את השאלות והקשיות של המצרים, שהיה שואלים את הקשיות, מי, ומה, אבל אין להם כלים לתת להם את הרכוש הגדול, כי אין אור בלי כלי היינו שלא יכולים לתת לאדם דבר שאין לו רצון לזה, לכן אם ישאל את בני ישראל מה אתם רוצים שאני אתן לכם, בטח הם יגידו אין אנו רוצים ממך שום דבר, אלא להיפך אנחנו כל שאיפתינו הוא לתת לך, ולא שאתה תתן לנו, א"כ איך הם יכולים לקבל את הטוב והעונג הנקרא רכוש גדול שזה נקרא שהוא רוצה לתת להם בחינת, נפש, רוח נשמה, חיה יחידה. הלא אין להם צורך לזה.
לכן רצה הקב"ה שהם יקחו את הכלים של המצרים היינו השאלות והקושיות וכל רצונותיהם, שזה כלים של המצרים אבל לא שבאמת הם יקחו, את הכלים האלו. אלא שזה יהיה רק בתור שאלה, זאת אומרת, שהם יקחו הכלים של המצרים רק בכדי שיהיה להם צורך למלאות את החסרונות האלו, אבל לא שבאמת ישארו הכלים אצלם, כי הכלים היינו המחשבות והרצונות האלו לא שייך לעם ישראל, אלא זהו רק שאלה לפי שעה ואח"כ להחזיר להם, שהמשמעות הוא שאח"כ היינו לאחר שקבל המלוי מה ששייך להשאלות האלו, שדוקא על ידם יש יכולת להשפיע להם המלוי, וזה דומה כאילו הם קבלו האורות השייך לכלים שלהם, שנקרא כלי קבלה בעמ"נ לקבל. אבל תיכף זורקו את הכלים שלהם, אלא שהשתמש עם האורות השייכת להכלים שלהם, אבל קבלו הכל בעמ"נ להשפיע נחת רוח ליוצרו.
וזהו דומה כמו שפירש אאמו"ר בענין המן ומרדכי, הוא שאל, אנו רואים בשעה שאחשורוש רצה לעשות איזה יקר למרדכי, כמ"ש (מגילת אסתר ו, ג) ויאמר המלך מה נעשה יקר וגדולה למרדכי על זה וכו', ויאמר לו המלך מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו, ויאמר המן אל המלך וכו', יביאו לבוש מלכות וכו'.
ולפי"ז שאל, איך יכול להיות דבר כזה, אם המלך רוצה לעשות יקר למרדכי, אז הוא שואל את המן מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו.
ותירץ שכאן הוא רמז לסדר השפעת השפע לתחתונים, כי בטח הקב"ה רוצה לתת יקר וגדולה לצדיק, וזה ענין מרדכי הצדיק. אבל אם הוא ישאל את הצדיק מה אתה רוצה שאני אתן לך, הצדיק יגיד, שהוא לא רוצה לקבל שום דבר אלא להיפך הוא רוצה רק להשפיע להמלך.
לכן היה צריך לשאול את בחינת המן שבו, מה שהוא מבין שכדאי לקבל, ואח"כ אמר ועשה כן למרדכי היהודי וכו', היינו שיקבל את היקר וגדולה לא בכלים של המן שנקרא מקבל בעמ"נ לקבל אלא במקבל בעמ"נ להשפיע.
ובאותו אופן יש להסביר כאן, בענין שאילת כלים אצל המצרים, שה', אמר למשה שיבקש מישראל שישאלו כלים אצל המצרים, ושאלנו מדוע היה ה', צריך לבקש מישראל דבר זה, ומדוע לא ירצו עם ישראל ללוות הכלים האלו, והתשובה הוא, היות שעם ישראל, בזמן שמשה ואהרן באו בשליחות ה', שיוצאו אותם מהגלות, כתוב ויאמן העם וישמעו, היינו באמונה למעלה מהדעת, ולא צריכים לשום דבר, ואין להם שום צורך למדרגות גבוהות, אלא מספיק להם בזה שיוכלו לעסוק בתורה ומצות בלי שום הפרעה מצד המצרים.
וזה דומה למה שאמרנו לעיל שאמר, שאם המלך ישאל את מרדכי הצדיק מה אתה רוצה שאני רוצה לעשות לך איזה יקר וגדולה, אז בטח ישיב שהוא לא רוצה שום דבר לקבל מהמלך, אלא להיפך, הוא רוצה לתת להמלך. ומשום זה, המלך שאל את המן מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו. והמן כן יודע מה לבקש, ומה המן אמר, יביאו לבוש מלכות, אשר לבש בו המלך, וסוס אשר רכב עליו המלך, ואשר נתן כבר מלכות בראשו וכו', ומשום זה היה המלך צריך לכלים דהמן היינו מה שהמן מבין, שצריכים לקבל מאת המלך.
ומשום זה היה ה', צריך לבקש ממשה שיבקש טובה מישראל שהם יקחו הכלים דמצרים בהשאלה, היינו לפי שעה שיהיה להם רצון וחשק למלאות את כל חסרונות מה שהמצרים דורשים למלאותם, והיה מוכרח לבקש משום שלעם ישראל היה מסתפקים במה שיש להם, ותמיד היו בורחים ממחשבותיהם ומרצונותיהם, ועכשיו אומרים לשמוע את שאלותיהם וקושיותיהם של המצרים, והיות שהבטיח לאברהם שאחרי כן יצאו ברכוש גדול, לכן היה לו צורך שיקחו את הכלים של מצרים רק בהשאלה, ואח"כ לתת להם בחזרה, היינו שאין להם שום עסק בהשאלות שלהם, ומה שלוקחו הוא רק לפי שעה היינו בכדי שיכלו לקבל האורות הנקרא ירושת הארץ מה שהבטיח הקב"ה לאברהם.
ובהאמור יובן לנו מה ששאלנו, איך נתהפך הענין מקצה אל הקצה, כי הכתוב אומר ויקוצו מפני בני ישראל, שהיו כקוצים, ואח"כ ויתן ה', חן העם בעיני המצרים, אלא בזה שראו שרוצים לשמוע את שאלותיהם, זה נתן חן שחשבו, שהולכים ללכת בדרכם, ויתן ה' חן בזה שאמר להם שאסור להם לשאול מהם הכלים, כי זה רצו המצרים.