תוכן

שמעתי אלול תש"ב
הזוהר הקדוש [תקו"ז כ"ב ב'] מפרש מה שאמרו רבותינו ז"ל: "שלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם, והם: אשה נאה, דירה נאה, וכלים נאים". ואומר: אשה נאה היינו השכינה הקדושה, דירה נאה דא ליביה, וכלים נאים דא אברים דיליה, עכ"ל. ויש לפרש, שאין השכינה הקדושה יכולה להתגלות בצורה האמיתית, שהיא בבחינת חן ויופי, אלא בזמן שיש לו כלים נאים שהם האברים הנמשכים מן הלב. זאת אומרת, שהאדם צריך מקודם לטהר את לבו שיהא דירה נאה, בזה שהוא מבטל את הרצון לקבל לעצמו, ומרגיל עצמו לעבוד, שכל מעשיו יהיו רק בעל מנת להשפיע. שמזה נמשכים כלים נאים, היינו שהרצונות שלו הנקראים כלים, יהיו נקיים מבחינת קבלה לעצמו, אלא שיהיו זכים, הנקראים בחינת השפעה.
מה שאין כן, אם אין הדירה נאה, אומר הקדוש ברוך הוא "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד", מטעם שצריכה להיות השתוות הצורה בין האור להכלי. לכן בזמן שהאדם מקבל על עצמו את בחינת האמונה בבחינת הטהרה, בין במוחא ובין בליבא, אז הוא זוכה לאשה נאה, היינו שהשכינה הקדושה מתגלית אליו בבחינת חן ויופי. וזה מרחיב את דעתו של אדם, היינו שעל ידי התענוג והשמחה שמרגיש אז, שבא מֵהִתגלות השכינה הקדושה בתוך האברים, וממלא את הכלים החיצונים והפנימים, וזו נקראת הרחבת הדעת.
ולזכות לזה הוא על ידי "הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם", שפירושו: קנאה -על ידי הקנאה בשכינה הקדושה, הנקרא שהוא מקנא קנאת ה' צבאות. כבוד פירושו שרוצה להרבות כבוד שמים. תאווה פירושה, בחינת "תאות ענוים שמעת".