תוכן

תש"ן מאמר יד
הנה על הפסוק שיעקב אמר ליוסף "ועשית עמדי חסד ואמת" [בראשית מז' כט'] פרש"י, חסד שעושים עם המתים הוא חסד של אמת שאינו מצפה לתשלום גמול, שמשמע שהוא ביקש ממנו הטובה "אל נא תקברני במצרים", וביקש שיעשה זה חסד של אמת בלי שכר. שזה יש להבין הלא השכל מחייב אם היה משלם לו עבור הטרחא היה בודאי יותר בטוח שיעשה לו את זה, שכך נוהג העולם כשרוצים שהדבר יצא לפועל בכל שלימותו אז נותנים תשלום יותר גדול, א"כ מדוע בחר לו הדרך השני שיעשה עבודה בלי שום תשלום.
ועוד יותר קשה לדברי רש"י על הפסוק "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וכו'", (ויחי שלישי) פרש"י ואני נתתי לך: לפי שאתה טורח להתעסק בקברתי, שכם אחד על אחיך: שכם ממש היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך, א"כ זה הוא בסתירה של חסד של אמת שמשמע בלי שום תשלום, וכאן הוא נותן לו תשלום היינו שכם אחד היינו חלק אחד על אחיך.
הנה יש לפרש כל זה על דרך העבודה, שיעקב רמז לו ליוסף את סדר העבודה, הנה אנו רואים שסדר העבודה שניתן לנו בתורה ומצות הם נראים גם כן לכאורה בסתירה, היות מצד אחד אנו רואים שחז"ל אמרו שסיבת בריאת העולם הוא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו, היינו שהנבראים יקבלו ממנו ית' טוב ועונג, היות שהבורא הוא שלם בתכלית השלימות וכל מה שהוא ברא את הבריאה הוא בכדי לתת להנבראים כל טוב, כמ"ש (מד"ר בראשית) שהקב"ה השיב להמלאכים בשעה שרצה לברוא את האדם, שאמר שזה דומה למלך שיש מגדול מלא כל טוב ואין לו אורחים מה הנאה דעביד וכו', נמצא שכל מה שברא היה הכל בשביל שהנבראים יקבלו טוב ועונג, ושירגישו את השגחתו ית' שהוא השגחת טוב ועונג.
ומצד ב' אנו רואים דבר שהוא ממש להיפך ממטרת הבריאה היינו שנעשה צמצום והסתר שאסור לקבל לתועלת עצמו, אלא כל מה שמקבלים יהיה לתועלת ה', משמע מכאן שעיקר עבודתנו הוא שאנחנו נעבוד בשבילו, וזהו כמ"ש "ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו", היינו שכל הבריאה הוא רק לכבודו ית' ולא בשביל הנבראים, ובגלל זה נתן לנו תרי"ג מצות שנשמור אותם, וכשרז"ל בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין אמר הקב"ה, היינו שהאדם אינו יכול לעבוד עבור תועלת ה' מטעם שיצה"ר מפריעו, לכן נתן לנו ה' תרי"ג מצות הנקרא בלשון הזה"ק תרי"ג עיטין, [היינו עצות] שע"י נוכל לעבוד לתועלת ה', נמצא לכאורה שזהו ממש להיפך ממטרת הבריאה שהוא להטיב לנבראיו.
והענין הוא שאנו צריכים להאמין במ"ש האר"י הק', וז"ל: וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים להוציא לאור שלימות פעולותיו, וכו' עכ"ל. ובאו"פ בתע"ס בתחילתו מבאר שם, שענין שלימות פעולותיו פירושו שהטוב והעונג מה שיש במחשבתו ית' לתת להנבראים שיהיה בהם שלימות, היינו שלא ירגישו בחינת בושה בעת קבלת הטוב והעונג, זה נקרא שלימות פעולותיו, נמצא שהצמצום שהיתה שאין האור מאיר אלא בזמן שהנבראים יעשו הכל לשם שמים היינו לתועלת ה', אז יהיה מציאות שיקבלו טוב ועונג ולא יהיה שום בושה, וזהו תיקון של צמצום שצריכים לעבוד הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמו, נמצא לפי"ז כי כל מה שאנו צריכים לעבוד לתועלת ה' זהו רק לתועלת עצמנו, היינו שעי"ז אנחנו נוכל לקבל את הטוב ועונג בשלימות בלי שום אי נעימות של נהמא דכסופא, וזה נקרא "להוציא לאור שלימות פעולותיו", היינו הפעולה שהוא רוצה להטיב לנבראיו שתהיה בשלימות, בעת שהנבראים יקבל את הטוב ועונג.
נמצא לפי"ז שאין שום סתירה בין מטרת הבריאה שהיא להטיב לנבראיו, כלומר שהמטרה הוא שיהיה טוב להנבראים ולא ח"ו שהבורא רוצה שיעבדו בשבילו, אלא הכל בשביל הנבראים, ולא שום דבר לתועלת הבורא, כי אינו ח"ו בעל חסרון, ועוד יותר מזה הוא היה רוצה שיהיה כל כך טוב להנבראים עד שירגישו את עצמם בטוב, שלא ירגישו אי נעימות בעת קבלת הטוב ועונג, היות לפי הכלל שכל מי שאוכל לחם חסד הוא מתבייש, והבורא היה רוצה להציל אותם מבושה זו, לכן עשה בגלל זה תיקון המכונה צמצום והסתר, היינו שכל זמן שאין להם התיקון שעושים הכל לשם שמים לא יוכלו לקבל את הטוב ועונג, מטעם שנעשה ההסתר הזה בכדי אח"כ כשעושים הכל לתועלת ה', אז נמצא שהטוב ועונג מה שהם רוצים לקבל ולהנות הוא רק לתועלת הבורא, ממילא הם ניצולים מבחינת הבושה הנוהג בהמקבל פרנסה מאחרים בתור מתנת חינם.
היוצא מהאמור הנ"ל שאין שום סתירה בין מטרת הבריאה שהוא להטיב לנבראיו היינו לתועלת הנברא, לבין תיקון הבריאה שצריכים לעבוד הכל לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו, שזהו הוא גם כן לתועלת הנבראים, ולא ח"ו שהבורא צריך שיעבדו בשבילו ולתת לו מה שהוא, אלא הכל לתועלת הנבראים.
ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו מדוע אמר יעקב ליוסף שיעשה עמו חסד של אמת, הכוונה כאן על ענין שיעקב סידר סדר העבודה שיש לפנינו לעשות כאן, והוא רומז לו את סדר של תיקון הבריאה, וענין מטרת הבריאה שהם שניהם כוונה אחת, היינו לתועלת הנבראים.
לכן התחיל לומר לו שצריכים להתחיל בעבודה על דרך חסד של אמת, היינו בלי שום תמורה אלא הכל יהיה לא לתועלת עצמו אלא הכל לתועלת ה', כמו שמובא בספר מתן תורה [בתחילתו], שענין מה שהאדם עובד לתועלת הזולת צריך להיות גם כן מטעם מצות ה', היינו כל מה שהאדם עושה צריך להיות לתועלת ה', וממילא הוא דבוק בכל מעשה שהוא עושה עם ה', ואחר כך רמז לו שזה שצריכים לעבוד לתועלת ה' הוא בכדי שיצמח מזה תועלת עצמו, כלומר שאם באמת האדם עובד לתועלת ה' ואינו רוצה שום דבר לתועלת עצמו אז הוא בא לידי דרגה, שהוא רוצה לתת משהו להבורא שיהנה, ואז הוא רואה שרק בדבר אחד הוא יכול להנות להבורא בזה שיקח ממנו את הטוב ועונג, כי בגלל זה ברא את הבריאה, לכן הוא רוצה להנות את הבורא, ובטח מה שהאדם נהנה יותר ממתנת המלך בטח שיש להמלך יותר תענוג, כדוגמת מי שנותן מתנה לחבירו הדרך העולם הוא אם המקבל מתנה משבח את המתנה שקבל מחבירו חבירו יותר נהנה, ואם המקבל מתנה אומר לו המתנה שנתת לי אין לי כל כך צורך בה, בטח חבירו אינו נהנה מזה, אלא להיפך עד כמה שהמקבל מתנה מרגיש בצורך המתנה אז הנותן יותר נהנה, וזה מתבטא בשיעור התודה שנותן המקבל להנותן, לכן עד כמה שהאדם משתדל להנות יותר מהטוב והעונג שהבורא נתן לו, בטח שיש יותר נחת רוח למעלה מזה שהתחתון נהנה יותר.
לכן לאחר שיוסף קבל על עצמו את העבודה בע"מ להשפיע בלי שום תמורה, אז כבר צריך לקבל את הטוב ועונג על מה שעבד בע"מ להשפיע, לכן כתוב שיעקב אמר לו "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך", שכם נקרא חלק אחד יתירה על אחיך כפרש"י לפי שאתה טורח להתעסק בקברתי, היינו היות שאז קבלת על עצמך לעבוד בלי שום תמורה, אם כן עתה הגיע הזמן שאתה תקבל את התשלום היינו חלק האור והשפע הצריך להתגלות על העבודה של בע"מ להשפיע, כי עיקר העבודה בע"מ להשפיע היה רק לצורך זה, שיכלו לקבל טוב ועונג בלי בושה כדרך מקבלי מתנות בחינם.
וענין מה שכתב לשון שכם אחד, יש לפרש על דרך שפירש אאמו"ר זצ"ל על מ"ש אצל שאול המלך, שהיה "משכמו ומעלה גבה מכל העם", (שמואל א ט) שהפירוש הגשמי הוא שהוא היה גבוה מכל העם עם ראש, כלומר שהראש שלו היה גבוה מכל העם, ואמר כי ברוחניות מתחלק המדרגות לראש וגוף, שגוף נקרא שעדיין אין בו שלימות, וראש נקרא שכבר יש לו שלימות, שענין שלימות יש לפרש שכבר זכה לבחינת תיקון הבריאה המכונה כלים דהשפעה, זאת אומרת במעשים של כלים דהשפעה הוא כבר יכול לכוון בע"מ להשפיע, שזה נקרא שהוא זכה לאור דחסדים המתלבש בכלים דהשפעה, וכמו כן כבר זכה למטרת הבריאה, היינו שהוא כבר יכול לשמש עם הכלים דקבלה בע"מ להשפיע, שזה מכונה שכבר זכה לאור החכמה, נמצא שמשכמו ולמעלה הכוונה הוא שכבר זכה לבחינת שלימות הנקרא בחינת ראש, ועל דרך זה יש לפרש מה שיעקב אמר ליוסף "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך", היינו כנ"ל שעי"ז שקבל את עבודתו בבחינת חסד של אמת, היינו בלי תשלום, זכה אח"כ להשלימות להשתמש עם כלים דקבלה ע"מ להשפיע, היינו שזכה לב' דברים ביחד, א' הוא תיקון הבריאה, ב' הוא מטרת הבריאה.
ובהאמור יש לפרש מ"ש בשיר כל מקדש, (שיר של ליל שבת) "כל מקדש שביעי וכו', שכרו הרבה מאד על פי פעלו", ויש להבין מהו החידוש שאומר שכרו הרבה מאד על פי פעלו, הלא גם בעולם הגשמי נוהג כן שכל פועל מקבל שכר לפי כמה זמן שעבד כך הוא מקבל שכר, א"כ מהו החידוש שבא להשמיענו שמקבל שכר לפי פעלו, ועוד יותר מזה קשה הלא צריכים לעבוד שלא ע"מ לקבל שכר, אלא לשם שמים היינו לתועלת ה', ולא לתועלת עצמו, א"כ מה הפירוש שכרו הרבה מאד.
אלא כנ"ל היינו לאחר שהאדם עבד בששת ימי המעשה בתיקון הבריאה, שהוא בע"מ להשפיע ולא לתועלת עצמו, נמצא שעבד בשלא לקבל שום תמורה אלא יהיה רק לש"ש, נמצא בשיעור הזה, שעבד שלא לקבל שכר, לכן כשבא שבת שהוא בחינת מעין עולם הבא שהוא תכלית שמים וארץ, הוא מקבל שכר, היינו שמשמש בכלים דקבלה ונהנה מהטוב ועונג שהוא בחינת מטרת הבריאה, כי עתה הוא כבר יכול לקבל הכל בע"מ להשפיע, נמצא כנ"ל שאם הוא לא נהנה זה דומה שבעל מהבית נותן לאכול לאורח, והשתדל לעשות מגדול מלא כל טוב עבור האורח, ואז אם האורח אומר לבעל הבית לא נהנתי שום הנאה מהסעודה שלך, איזה נחת רוח יש לבעל הבית, אלא עד כמה שהאורח נהנה יותר מהסעודה, אז יש לבעל הבית יותר נחת רוח, וזה הוא כשרז"ל (ברכות נח) וז"ל, אורח טוב מהו אומר כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי וכו', וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי, אבל אורח רע מהו אומר, מה טורח טרח בעל הבית אלא בשביל אשתו ובניו וכו' עכ"ל.
ויש לפרש מהו אורח טוב ואורח רע בעניני עבודה, הנה כשהאדם עדיין לא תיקון את הרע שלו היינו הרצון לקבל לתועלת עצמו, והוא נמצא תחת שליטת הרע, לכן הוא אומר זה שהבורא נתן לנו לקיים תורה ומצות, הוא היות שהוא צריך את עבודתינו, לכן צוה לנו לקיים תו"מ, ותמורת זה הוא ישלם לנו שכר, היינו שברא את העולם לא מטעם להטיב לנבראיו, אלא שהם אומרים שברא את העולם לתועלת עצמו ח"ו, אלא שהוא רוצה שאנחנו נעבוד בשבילו ותמורת זו הוא ישלם לנו, אז יש לפעמים שהאורח רע אומר אני לא רוצה לעבוד אצלו, היינו לקיים את התו"מ שלו, ואני מוחל לו את השכר ואומר לא הן היינו עבודה בתו"מ, ולא שכרן של תו"מ, כלומר העבודה הזו מה שהבורא צוה לנו השכר הזה לא משתלם תמורת עבודה.
ואורח טוב בעבודה הוא, היינו האדם שכבר תיקון את הרע וכבר יש לו כלים דהשפעה, ואח"כ הוא זוכה לבחינת מטרת הבריאה היינו שמקבל את הטוב ועונג, מסיבת שכבר תיקון את הרע, אז הוא אומר שכל מה שטרח בעל הבית הוא לטובתי, ולא ח"ו שהבורא הוא הנצרך שאנחנו נעבוד בשבילו ח"ו, אלא בזה שאנחנו נעבוד בשבילו הוא לטובתינו, היינו שנוכל לקבל את הטוב ועונג ושלא יהיה לנו בחינת בושה בעת קבלת הטוב, משא"כ אורח רע היינו אדם שעדיין מונח תחת שליטת הרע שלו, שהוא המקבל בע"מ לקבל, אומר ממש ההיפך שהכל עשה בשבילו ולא לתועלת הנבראים.
ובהאמור יש לפרש חסד ואמת שהם ב' דברים, א' הוא חסד שפירושו לעשות הכל לא לתועלת עצמו אלא הכל לשם שמים, ב' הוא ואמת שאז זוכים לראות את האמת, שסיבת בריאת העולמות עם כל התיקונים הוא רק לתועלת הנבראים שיקבלו טוב ועונג, משא"כ מטרם שזכו לבחינת חסד עוד לא מגולה את האמת, שבריאת העולם היה מטעם להטיב לנבראיו.