תוכן

ענין מרור הוא כמו שכתוב, וימררו את חייהם בעבודה קשה, היינו בשאלת מי ומה, ששאלות אלו גרמו להם יגיעה, שעל ידי זה שרצו להתגבר ולא יכלו, הי' טעמים טעם של מרור. אבל יש לתרץ השאלות שלהם בתוך הדעת, וממילא לא מרגיש מרירות בעבודה. ואומר, שכל מה שהיצר הרע שואל, אין זה שאלות, וממילא אינו מרגיש טעם מרירות. נמצא שאין לו מרור בעבודה, שיהיה צורך ללכת למעלה מהדעת.
ובהאמור נבין את ענין משרז"ל, אם בלעו את המרור לא יצא. ועל זה אומר האר"י הקדוש, שמרור גמטריא מות, שהם דינים. ויש לשאול, מה מרמז לנו בזה שמרור גמטריא מות? שהם דינים. וי"ל מה מרמז לנו בזה שמרור גימ' מות, ושהוא דינים. אלא הענין מרור שאוכלים, הוא ע"ש שמיררו את וכו' בעבודה קשה.
ויש לומר שעבודה קשה בעבודה נקרא, שקשה להתגבר ולצאת מתועלת עצמו, ורוצה לעבוד רק לתועלת עצמו, והוא נקרא רשע, כידוע שהוא שואל, מה עבודה הזאת של להשפיע לכם, כלומר מה תרויחו מזה? וידוע, שרשעים בחייהם נקראים מתים. נמצא, שעבודה קשה נקרא מרור, שהאדם טועם טעם מרירות בזה, שמוכרח לעבוד לתועלת עצמו. וזהו הרמז שמרור גמטריא מות ודינים, מטעם שעל תועלת עצמו היה דין, שאסור להשתמש עם הכלי הזה, ומטעם זה שורה שם צמצום והסתר.
ועתה נבאר, מדוע צריכים ללעוס, שצריך להרגיש טעם המרירות.
ענין ג' קוים: ימין נקרא עצם הספירות בדומה לרשר"ד (ראיה, שמיעה, ריח, דיבור). וקו שמאל הוא המסך ועביות, שהוא הרצון לקבל והמסך.
ואחר כך שבא קו אמצעי, שהוא המכריע, כלומר שרשר"ד (ראיה, שמיעה, ריח, דיבור) אינם מאירים באור החכמה, הנקרא ג"ר, אלא חסדים.
קו אמצעי נקרא דעת, בעת שהוא המכריע בין חו"ב, הנקראים קצוות וכל קצה נקרא ג"ר, וכל קו אמצעי נקרא ו"ק, משום שהוא המכריע בין שניהם ומקיים הארת שניהם. וזהו כמו פשרה בין שניהם. לכן חכמה מאירה חכמה ואין לה צורך בחסדים, ובינה מאירה חסדים ואין לה צורך בחכמה. מה שאין כן דעת, שהוא ממשיך הארת חכמה. נמצא, שמצד אחד נמשך חכמה, אבל רק הארת חכמה, שהוא בזעיר אנפין. ובינה מקבלת חכמה הוא רק בז"א. נמצא שזה נקרא הכרעה, כאילו ששניהם מרוצים מהפשרה הזו, נמצא שדעת הוא רק ו"ק.