תוכן

מד. ועם זה תבין, מה שכל גדולי עולם שבאו אחרי האר"י ז"ל, הניחו את כל הספרים שנתחברו בחכמה זו ובפירושי הזהר, שאסרו על עצמם בבל יראה כמעט, וכל מיטב חייהם הניחו בדברי האר"י ז"ל.
ותדע, שאין זה מפני שלא האמינו בקדושתן של כל המקובלים שהיו לפני האר"י ז"ל, ח"ו להרהר כן, כי כל מי שעינים לו בחכמה, יראה שאין קץ להשגתן של אותם גדולי עולם בחכמת האמת, ורק פתי הנבער מדעת יכול להרהר מה עליהם. אלא שסדר הגיונם בחכמה היה על פי ג' לשונות הקודמים, שכל לשון ולשון הוא אמיתי ומותאם במקומו, אלא אינו מותאם לגמרי, גם מוטעה מאד, להבין בסדרים אלו את חכמת הקבלה האצורה בזוהר, להיותה לשון אחר מן הקצה אל הקצה ממש, והוא שנשכחה כנ"ל, ועל כן אין אנו משמשין בהסברותיהם, הן בהסברות ר"מ די ליאון עצמו, והן בהבאים אחריו, כי דבריהם אינם אמיתיים בפירוש הזוהר, ואין לנו עד היום הזה רק מפרש אחד, הוא האר"י ז"ל, ולא יותר.