תוכן
קידושין ל' ע"ב: ללמדו אומנות מנלן אמר חזקיה דא"ק ראה חיים עם אשה אשר אהבת, אם אשה ממש הוא, כשם שחייב להשיאו אשה, כך חייב ללמדו אומנות עם תורה, הוא כשם שחייב ללמדו תורה, כך חייב ללמדו אומנות.
בדף כ"ט ע"א, כל שאינו מלמדו את בנו אומנות, כאילו מלמדו ליסטות, ליסטות ס"ד אלא כאילו מלמדו ליסטות.
ירושלמי קדושין פ"א ה"ז, ובחרת בחיים, תנא רבי ישמעאל, ובחרת בחיים זו אומנות. מכאן אמרו חכמים, חייב אדם ללמד את בנו אומנות, ואם לא למדו, חייב ללמד את עצמו מ"ט למען תחיה אתה כתיב.
וצריך לומר מה יעשו התלמידי חכם, שאינם עוסקים במלאכה, הלא לשון חייב. משמע שהכוונה על כל האנשים.
וענין חיים משמע שהכוונה על חיים הרוחניים, כמו שכתוב ובחרת בחיים, ורשעים בחייהם נקרא מתים.
ליסטות היינו גזלן, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ל"ה ע"ב): כל הנהנה מן עולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל, שנא' גוזל אביו ואמר אין פשע חבר הוא לאיש משחית. וכו'. אמר רבי חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט, שהשחית את העולם לאביהם שבשמים. אומנות היינו אמונה.
קידושין פ"ב ע"ב: תניא רבי אומר, אין לך אומנות שעוברת מן העולם, אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה, ואוי לו למי שרואה את הוריו באומנות פגומה. פגומה היינו אמונה מצד ההרגל. הוריו, היינו הגורמים לעבודה. אומנות מעולה, היינו אמונה טהורה, כמו שאמרו חז"ל, אבל תורה מתוך שלא לשמה באים לשמה.
דרש בר קפרא, לעולם ילמוד אדם בנו אומנות נקיה וקלה. מה היא, אמר רבי יהודה מחטא דתלמיותא. ופרש"י, מחט תלמיות שהתפירות עשויות תלמים תלמים שורות שורות כתלמים של מחרישה. תפירות, היינו לחבר שני דברים, מחרישה היינו שמהפכים את הרצון לקבל לרצון להשפיע
הקב"ה יושב על כסא דין, היינו שמגלה את עצמו לתחתונים. ורחום, היינו שהאדם צריך לעסוק בבחינת להשפיע.
יתוקן בשופר של איל וכו', היינו מתי יגיע למעשי אבותי, היינו שהקריב את עצמו לרשות, שהיא כולה להשפיע. וענין שהאדם צריך לזכות סדר עבודה מלכות קבל עול מלכות שמים, זיכרונות היינו שהאדם יתן את הכלי הטוב, כמו שכתוב רחש לבי דבר טוב, טוב עין הוא יברך. ושמה בשופר, כמו שכתוב במדרש בשופר תחדשו מעשיכם, היינו בשופר. כסא דין היינו צר שאי אפשר שיקבל, ומדת הרחמים נקרא הרחבה.
