תוכן

יש בכוחה של אמת להאיר לאדם בחינת חיות, אף על פי שהאמת הוא מר ורע.
כי אנו רואים הרבה פעמים, כשאדם רואה את שפלות מצבו, ומכל מקום הוא שבע רצון מזה, היינו שיש לו חיות. ובמקום שהוא צריך להצטער ולהרגיש ברוע מצבו וירגיש מרירות, הוא מרגיש הנאה ותענוג. ואנו רואים בגשמיות, בזמן שהוא רואה, שהוא נמצא בערום וחוסר כל, ולחבריו יש כל טוב, הוא מרגיש עצמו ברע, ואין לו מנוחת הנפש. וברוחניות, כשהוא רואה את שפלות מצבו, יש לו מזה מנוחת הנפש.
והענין הוא, כי ברוחניות תלוי הכל במדת האמת, כי בשיעור שהאדם נמשך אחר השקר, בשיעור זה הוא נעשה מרוחק מה', כמו שכתוב דובר שקרים לא יכון נגד עיני. לכן כשרואה את מצבו האמיתי שלו, שהוא נמצא במצבו הרוחני בערום וחוסר כל. והיות שזהו אמת, לכן האמת מאיר לו, שיהיה לו חיות. ועל ידי החיות הוא משיג שיעור בטחון, שמכאן ואלך הוא יוכל לתקן את מעשיו. ועל סמך זה הוא מתעלה בשיעור הבטחון, ומתחיל להיכנס לעבודת ה'.
מה שאין כן מי שמרמה את עצמו ואינו רואה את האמת, הוא ישאר לעולם במצב הירידה והשפלות, ואין מי שיוכל לעזור לו בזה, כי אינו מבקש עזרה, מטעם שאינו מרגיש שחסר לו מה שהוא ברוחניות.